הרגשת הנרדפות

הרגשת הנרדפות.
מה קורה למי שמרגיש רדוף? הרגשת הנרדפות זוהי הרגשה אישית, פנימית, אינדיבידואלית של הנרדף.
כתוצאה מהרגשת הנרדפות, אנחנו חושבים ומדמיינם שהיריב או האויב רודף אותנו, ושהוא רוצה לפגוע בנו בדרך כזו או אחרת, ואף להרוג אותנו.
מבחינה תודעתית כתוצאה מהרגשת הנרדפות, אנחנו מדמיינים לעצמנו, מתכננים ויוצרים לעצמנו את אותה המציאות הדמיונית התודעתית ומממשים אותה בחיינו, אשר משתקפת במציאות שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים, ובהתאם להרגשת הנרדפות אנחנו מתנהגים באופן אינסטינקטיבי, כי אנחנו מתוכנתים לחשוב שההרגשה היא הדבר האמיתי, ושהרגשת הנרדפות אמורה להנחות אותנו.
הרגשת הנרדפות יוצרת דמות דמיונית מובנית באישיות, שהופכת להיות התדמית שלנו בחיים, לרוב שלא במודע.
הרגשת הנרדפות גורמת לנו לחשוב ולדמיין שהיא מוחשית פיזית, שהיא חלק מהמציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים, אך למרות זאת זוהי אשליה.
הרגשת הנרדפות גורמת לנו גם לחשוב ולדמיין, שהיא לא רק מוחשית פיזית, אלא מיסטית, דתית, אבל זו גם כן אשליה.
למה? כי במציאות האמיתית אף אחד לא רודף אותנו.
כי את המציאות שהיא אשליה שבה אנחנו מרגישים רדופים, המרגיש רדוף תכנן ויצר אותה לעצמו, אך שלא במודע.
תכננו ויצרנו את המציאות הזאת, כמו שתכננו ויצרנו לעצמנו את המציאות כדי לאהוב, לשמוח, להיות מאושרים, ושאר הנאות החיים, כמו כן גם תכננו ויצרנו לעצמנו את המציאות שבה אנחנו מפחדים, נמצאים בחרדה, בדיכאון, בייאוש, כועסים, וכך גם עם הרגשת הנרדפות, שנעשה באופן שאינו מודע ומתוך אינסטינקט.
כדי לצאת מהאינסטינקט הזה, עלינו לבצע לעצמנו תיקון אישיותי ולהשתנות, כך שנוכל להוציא את עצמנו מאותה המציאות הדמיונית שיצרנו לעצמנו בעצמנו.
כלומר, האשליה היא שהמרגיש רדוף בעצם רודף אחר עצמו, והמציאות שכוללת אנשים בתוכה, שהם כביכול רודפים את המרגיש רדוף, שהם כביכול היריבים, האויבים שלו, אמורים לשמש לרדוף כמראה, כהשתקפות, לכך שהוא מרגיש רדוף, כשהמטרה היא שהמרגיש רדוף יעלה למודע את עצם היותו מרגיש רדוף.
כי זו רק הרגשה פנימית אישית, והרגשות שבנו גורמים לנו למצבי הזיה, למרות האשליה שיצרנו לעצמנו במציאות שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים, ושכביכול רוצים לפגוע בנו.
דוגמה, אין כמו המשחקים שמשחקים הילדים, משחק התופסת ומשחק המחבואים, משחקים שמשקפים את הרגשת הנרדפות שקיימת בילדים אך שלא במודע, וזאת כדי להמחיש לנו את האשליה המציאותית, שהיא נובעת מהרגש הפנימי שבם, ולשקף בשבילנו ולהראות איך ההרגשה הזו עוברת מדור לדור.
כלומר הילד שמשחק בתופסת, תכנן ויצר לעצמו את המציאות שבה הוא נמצא ושבה הוא חי ומשחק, כשבמשחק היריב, האויב, רוצה לתפוס אותו למרות שהיא מתרחשת, המציאות הזו היא אשליה, שתוכננה ונוצרה כתוצאה מהרגשת הנרדפות והיא קיימת במבנה אישיותו של הילד, אילו הילד לא היה מרגיש רדוף, הוא לא היה משחק תופסת ומתכנן ויוצר לעצמו את המציאות הזו.
אילו תוך כדי המשחק, הילד היה מודע לעצם היותו מרגיש רדוף, והיה עושה לעצמו תיקון אישיותי, והוא היה מתנתק מהרגשת הנרדפות ונרגע, והיה מוציא את עצמו מהמשחק, והיריב כבר לא היה אויב יותר, התנפצה לה האשליה.
כלומר, צריכים להתקיים שני דברים עיקריים בדרך לתיקון האישיותי שיוציא אותנו מהמצב, אחד להיות מודעים להרגשת הנרדפות הפנימית שבנו ולהתנתק מההרגשה ולהירגע, שניים לקשר את הרגשת הנרדפות הפנימית שבנו למציאות שתכננו ויצרנו לעצמנו ולא להיות יותר חלק ממנה, מה שינפץ את האשליה.
דוגמה נוספת, הרגשת הנרדפות יוצרת מציאות, שבה קבוצה אנשים אחת נלחמת בקבוצה שנייה, ולכן לחייל יש אויב שרוצה לפגוע בו ולכן הוא מרגיש רדוף.
כלומר, דמות החייל היא אינה הזהות האמיתית שלו, ואילו המלחמה היא אינה המציאות האמיתית, אלא מציאות שהיא אשליה.
קחו את ההסבר שכתבתי על הילד שמשחק תופסת, ותייחסו לחייל את אותו התיקון האישיותי, תבינו שברגע שהחייל יעשה לעצמו את התיקון האישיותי, והוא לא ירגיש יותר רדוף במודע והוא יירגע, והוא יוציא את עצמו מהמציאות המלחמתית שבה הוא שרוי שהיא אשליה, ומבחינתו המלחמה הסתיימה, האשליה התנפצה לה ואיתה התדמית של החייל המרגיש רדוף שנעלמה, אין יותר אויבים. 
למה זה קורה? כדי לענות על השאלה הזו, רצוי להבין מהיכן נובעת הרגשת הנרדפות.
הרגשת הנרדפות נובעת, כתוצאה מרגש הפחד.
מהו רגש הפחד? התרגום לרגשות הפנימיים שבנו, בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית שלנו הוא שגוי.
התרגום לרגשות הפנימיים שבנו נעשה באופן שגוי, וזאת כתוצאה מכך שאנחנו מייצרים ומפעילים את רגשותינו הפנימיים בעצמנו ולכן אנחנו היחידים שמרגישים אותם, הטעות שלנו היא בכך, שאנחנו לא מבינים שאת מה שרק אנחנו מרגישים אנחנו מייחסים לגורמים אחרים, שהופכים להיות הקורבנות והם ההשתקפות שלנו, כי האישיות שלנו התנפצה.
רגש הפחד הוא רגש אישי, פנימי, אינדיבידואלי.
רגש הפחד נוצר כתוצאה מכימיקלים, שמייצר בן האנוש בעצמו בתוך גופו הפיזי.
הגוף הוא בית חרושת לייצור כימיקלים, סמים, שמאפשרים לנו גם להרגיש, רק שאנחנו קוראים להם רגשות במקום סמים.
פעולה זו נעשית ברוב המקרים ברמת המודעות של האנושות כיום שלא במודע.
במודע יש לנו את האפשרות והיכולת להחליט, אם אנחנו רוצים לרגיש או שלא.
מהם אותם הרגשות הפנימיים שבנו?
ישנם הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגיש איתם טוב, כמו: אהבה, אושר, הנאה, צחוק, שמחה, יצר מיני, ועוד.
ישנם הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגיש איתם רע, כמו: פחד, חרדה, דיכאון, לחץ, כעס, הרגשת הנרדפות, צער, עצב, ועוד.
חינכו, אילפו, תכנתו אותנו, ואמרו לנו לשאוף אך ורק לחיות עם אותם הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגיש איתם טוב.
אבל, הסבירו לנו שרצוי שלא לחיות עם אותם הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגיש איתם רע.
אישיות רגשית זו שיש בה את הרגשות החיוביים הטובים ואת הרגשות השליליים הרעים, יצרה לעצמה מציאות שבה אנחנו חיים בנדנדה רגשית, בזיגזג רגשי, שנע בין הרגשות החיוביים הטובים שבנו, לבין הרגשות השליליים הרעים שבנו ולהפך, מה שגורם לנו להתנהג רגשית, אמוציונאלית ולהשתנות באופן תדיר, וזאת בהתאם למגוון הרחב של הרגשות הפנימיים שבנו, מה שלא מאפשר לנו את הרוגע הפנימי.
מהו הרוגע הפנימי? הרוגע הפנימי הוא מצב שבו במודע ומתוך הבנה, רצון, ובניית היכולת הפיזיולוגית לכך, לא נייצר ולא נפעיל את גופנו ונתנהג בהתאם באמצעות הרגשות הפנימיים שבנו, תיקון אישיותי זה יאפשר לנו להתחבר לזהותנו האמיתית, הרגועה, הרציונאלית והעניינית, מה שיאפשר לנו לתרגם את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים באופן ברור יותר, שפוי יותר.
חשוב לדעת, שבמידה ומדחיקים את הרגשות הפנימיים שבנו הם עדיין ימשיכו להיות קיימים בנו, לכן ההדחקה אינה מאפשרת לנו את הרוגע הפנימי.
הרוגע הפנימי מנטרל את כל אותם הרגשות, המחשבות, הדמיונות, ההזיות, הקולות הפנימיים, ההרס העצמי, ושאר הבעיות האישיות שנגרמות, אבל בעיקר הרוגע הפנימי מנטרל מאיתנו את הרגשת הנרדפות.
מהי מציאות רגועה ושלווה? הבנו מהו הרוגע הפנימי, שמאפשר לנו להתחבר לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית.
השלווה משלימה את הרוגע הפנימי, והיא מאפשרת לנו ליצור לעצמנו מציאות בריאה יותר, שמתאימה לאורח החיים הבריא, אורח החיים שיש בו סדר ושיגרה, השלווה מכילה בתוכה מגוון רחב של נושאים, כמו: תזונה, שינה, פעילות גופנית, היגיינה אישית וסביבתית, שמירה על טמפרטורת הגוף, נשימות סדירות, חיים ללא לחץ של זמן, חיים ללא דאגות הישרדות, ועוד.
אישיות רגועה ושלווה, מנטרלת את הרגשת הנרדפות, ויוצרת מציאות שמתאימה לבריאות הגוף, ותואמת למהות ומטרת החיים.
כלומר, תיקון אישיותי יאפשר למציאות שלנו להשתנות ולא להפך, ובכך לשנות את התפיסה, הפרוש, התרגום, שחושב בעיקר מי שמרגיש רדוף.
מסקנה: הרגשת הנרדפות היא הרגשה אישית, פנימית, אינדיבידואלית, שגורמת למרגיש רדוף למחשבות שווא ולדמיונות, ובהתאם לאותה ההרגשה מתכננים ויוצרים לעצמנו מציאות שתואמת את אישיותנו, אך היא אינה משקפת את זהותנו האמיתית ואת המציאות האמיתית, אלא היא דמות דמיונית, שהופכת להיות התדמית שלנו במציאות שהיא אשליה.
סיכום: דוגמה לתרגום שגוי לרגש הפחד שבנו, שהוא הגורם העיקרי להרגשת הנרדפות.
אם אני מרגיש ומפחד מהחבר שלי.     
אז אני זה שמרגיש את רגש הפחד.
רגש הפחד זה פנימי, זה בי.
רגש הפחד זה בתוכי, זה בגופי.
לכן, אני מפחד אך ורק מעצמי, ואז אני נכנס למצב תודעתי של הזיה כתוצאה מהרגש, וכתוצאה מכך התנהגותי בהתאם.
אני לא מפחד מהחבר שלי.
אני מייחס את מה שרק אני מרגיש, שזה את רגש הפחד שנמצא רק בי כלפי החבר שלי, מה שגורם לי להכניס את עצמי לתכנון וליצירת מציאות שהיא אשליה ולהרגיש שהחבר רודף אותי.
בגלל חוסר ההבנה, אני חושב שאני מפחד מהחבר שלי, וכך אני מאבד את האני העצמי שלי.
למה? אני מאבד את זהותי האמיתית, כיוון שאם אני חושב שרגש הפחד שנמצא בי, נמצא בו, כלומר בחבר שלי, כי אני חושב שאני מפחד ממנו, כשבעצם אני מפחד רק מעצמי, אז אני חושב ומדמיין שהוא זה אני, וזה מצב של קונפליקט תודעתי, ניגוד תודעתי, פיצול האישיות.
החבר בעצם משמש לי כהשתקפות, כמראה, ומראה לי את מי שאני כדמות שהיא רדופה, והוא משקף לי את התדמית שיצרתי ואת האשליה שבה אני כלוא.
המסר במאמר: רגש הפחד גורם לנו לחשוב ולדמיין שהאויב רודף אותנו, ולכן אנחנו מרגשים רדופים.
רגש הפחד גורם לנו לחשוב ולדמיין שיש אנשים טובים ושיש אנשים רעים.
אבל, אף אחד לא רודף את מי שמרגיש, חושב ומדמיין שהוא רדוף, אלא הוא זה שרודף ובורח מעצמו, כלומר דמות אחת בתודעתו של הרדוף, רודפת אחר הדמות השנייה של הרדוף שבורחת מעצמה, וזהו מצב של קונפליקט תודעתי, ניגוד תודעתי, פיצול אישיות, והאויב משקף זאת.
מבחינתו של המרגיש רדוף, האיש הרע, היריב, האויב, הם משקפים בעבורו של הרדוף את המציאות שהוא בעצמו תכנן ויצר, וכל זאת כדי להמחיש לו את זאת, ולאפשר לו את התיקון האישיותי.
הרגש הטוב והרגש הרע נמצאים במרגיש רדוף עצמו, שהוא גם הטוב והוא גם הרע, קונפליקט, פיצול.
הזיה רגשית זו גורמת לנו להתנהג בהתאם, וליצור לעצמנו מציאות שהיא בעצם אשליה שמתאימה לתדמית.

תדמית ומציאות שהיא אשליה תתנפץ לה במבחן המציאות האמיתית, ואז נתפרק ונחפש את הדרך לצאת מהמבוך המוחי, מהכלא התודעתי, וזאת במידה ונדע איך לתקן את אישיותנו.
 

מלחמה

מלחמה.
מהי מלחמה? מלחמה זוהי מציאות שהיא אשליה, תדמית החייל זו אינה זהותנו האמיתית.
מלחמה זוהי מציאות שבה בן אנוש אחד או יותר רוצים להרוג אחד את השני.
המניעים להתנהגות זו כיחיד או כקבוצה הם רבים ומגוונים.
אבל, הסיבה העיקרית לכך שבן האנוש נלחם היא בגלל פרוש שגוי שלו עצמו לרגשותיו הפנימיים, ובעיקר בגלל פרוש שגוי שלו עצמו לרגש הפחד הקיים בו.
רגש הפחד שמרגיש בן האנוש שפוחד גורם לו לפרש את עצמו ואת המציאות שבה הוא נמצא וחי באופן שגוי, כי כתוצאה מרגש הפחד שמרגיש בן האנוש הוא מרגיש רדוף.
כתוצאה מכך שבן האנוש פוחד ומרגיש רדוף, הוא יצר לעצמו מציאות שמשקפת אויב שרודף אותו ורוצה לפגוע בגופו ואף להרוג אותו.
מהו רגש הפחד? רגש הפחד הוא הגורם העיקרי לכך שאנחנו מרגישים רדופים, וליצור לעצמנו מציאות שבה יש לנו כביכול אויב, רגש הוא סם אשר גורם לנו להכניס את עצמנו למצב של הזיה רגשית, וכתוצאה מכך ליצור לעצמנו מציאות שהיא אשליה.
בן האנוש שמרגיש את רגש הפחד בתוכו וחושב ומדמיין שרודפים אותו, הוא בעצם פוחד אך ורק מעצמו והא היחידי שרודף אחר עצמו, אך הוא אינו מודע לכך שבגלל ההרגשה הוא יצר לעצמו מציאות שבה האויב רודף אותו כדי לפגוע בו וזו משמעות ההשתקפות.
האויב שיצרנו לעצמנו משמש לנו כהשתקפות לאישיותנו הזקוקה לתיקון.
למה? כיוון שאת רגש הפחד שרק אנחנו יכולים להרגיש אותו, כי אנחנו ייצרנו אותו בתוך גופנו, אנחנו מייחסים, משליכים, אותו לכול מיני גורמים שהם חיצוניים לנו.
דוגמה, רגש הפחד יוצר מחשבה ודמיון.
לכן, אני מדמיין שאם אני פוחד אז אני פוחד מהאויב שלי, אני מדמיין שאם אני מרגיש רדוף אז האויב רודף אותי.
כתוצאה מפרוש שגוי לרגשות הפנמיים שבי, אני יוצר בהתאם את האשליה.
דוגמאות אילו משקפות את הפרוש השגוי של האנושות, בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית שלנו לרגשות הפנימיים שבנו.
כתוצאה מכך אנחנו חיים בקונפליקט, ניגוד תודעתי עם עצמנו, ומבחינה תודעתית מדמיינים דברים שגורמים לנו להתנהגות רגשית, אמוציונלית, סהרורית שהיא אינה עניינית, כמו למשל מלחמה.
מה רצוי שיהיה? רצוי שתהיה מציאות של רוגע ושל שלווה וזו מציאות שהיא קבועה ויציבה, מציאות שבה לא נמצאים במצב של מלחמה וגם לא נמצאים במצב של שלום.
כלומר, האלטרנטיבה למציאויות של שלום ושל מלחמה היא מציאות של רוגע ושלווה.
מציאות של רוגע ושל שלווה היא המציאות האמיתית, כול מציאות אחרת יוצרת מציאות שהיא אשליה.
מהי מציאות של רוגע ושלווה? מהו הרוגע הפנימי?
הרוגע הפנימי זהו מצב שבו אנחנו איננו מייצרים ומפעילים את רגשותינו הפנימיים, לא את הרגשות החיוביים שבנו וגם לא את הרגשות השליליים שבנו, ואז אין אויב ואין מלחמה.
הגוף שלנו הוא בית חרושת לייצור סמים, רק שאנחנו מכנים אותם רגשות שגורמים לנו להזיה ולהתהלך כסהרוריים.
הרוגע הפנימי מנטרל את הנדנדה הרגשית את הזיגזג הרגשי שנע בין הרגשות החיוביים והשליליים.
הרוגע הפנימי מנטרל את כול המחשבות שווא והדמיונות, ושאר בעיות האישיות הנלווים מהרגשות הפנימיים שבנו.
מהם אותם הרגשות הפנימיים שבנו? הרגשות הפנימיים שבנו כוללים בתוכם את הרגשות החיוביים וגם את הרגשות השליליים.
הרגשות החיוביים כוללים בתוכם את הרגשות שגורמים לנו להרגיש טוב איתם כמו, אהבה, אושר, הנאה, שמחה, צחוק, יצר מיני ועוד.
הרגשות השליליים כוללים בתוכם את הרגשות שגורמים לנו להרגיש רע איתם כמו, רוע, פחד, חרדה, דיכאון, כעס, לחץ, צער, עצב ועוד.
כאשר אנחנו רגועים אנחנו מחוברים לעצמנו, לזהותנו האמיתית, ואז היכולת שלנו לפרש את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים תעשה באופן ברור יותר, שפוי יותר.
הרוגע הפנימי מנטרל את הרגשות, את האמוציות, שהם הגורם העיקרי לכך שאנשים אינם רגועים ושנלחמים אלה באלה.
הרוגע הפנימי מאפשר לנו את הבריאות, הרציונליות ואת ההתייחסות העניינית לגופנו הפיזי ושתואמת למהות ומטרת חיינו.
מהי שלווה? שלווה משלימה את הרוגע הפנימי בכך שאורח חיינו מנוהלים בסדר ובשגרה, שמאפשרת לנו את אורח החיים הבריא, השלווה כוללת בתוכה מגוון רחב של נושאים כמו, תזונה, פעילות גופנית, שינה, שמירה על היגיינה אישית וסביבתית, שמירה על טמפרטורת הגוף, נשימות סדירות, חיים ללא לחץ של זמן, וחיים שהם ללא כול דאגת הישרדות ועוד.
מי שחי במציאות של שלום ולא במציאות שהיא רגועה ושלווה חי במציאות שהיא אשליה.
מי שחי במציאות של מלחמה ולא במציאות שהיא רגועה ושלווה חי במציאות שהיא אשליה.
מציאות שהיא אשליה תתנפץ לה במבחן המציאות האמיתית.
הסכם שלום או מצב של מלחמה זוהי מציאות שהיא לתקופה מסוימת שהיא אינה קבועה ושהיא אינה יציבה, שיכולה להשתנות בכול רגע נתון ממצב אחד למצב שני.
מהי המציאות האמיתית? המציאות האמיתית היא מציאות רגועה ושלווה.
במציאות האמיתית הרגועה והשלווה כול בני האנוש בעולם צרכים לחיות כקהילה אחת, שחייה את חייה ברוגע ובשלווה עם מטרות משותפות למימוש והגשמת מהות ומטרת החיים.
במציאות האמיתית הרגועה והשלווה אין חלוקה למדינות, אין גבולות, אין גדרות וחומות, אין המנונים, סמלים, דגלים, צבא, אמצעים להשמדה, עדות, דתות, כתות, שבטים, אשר מפרידים את קהילת בני האנוש בעולם, למרות ההפרש הקיים מבחינת המודעות העצמית.
ההבנה, הרצון, ובניית היכולת לחיי רוגע ושלווה שהיא מציאות קבועה ויציבה, צריכה להיות עם הבנה ורצון משותף לכולם, והיא תוכל להתממש לאחר תיקון האישיות האמוציונלית לרציונליות.
לחיים של כולנו יש מהות ויש להם מטרה, הן מהבחינה האבולוציונית קוסמית והן מהבחינה הרוחנית.
רק לאחר שנתקן ונשנה את אישיותנו תשתנה המציאות שבה אנחנו נמצאים וחיים ולא להפך, אך רצוי לפני הכול להבין לאן לשאוף.
מסקנה: מציאות של שלום זהו מצב זמני של מציאות שהיא ללא מלחמה, ואילו מציאות של מלחמה היא מציאות זמנית שהיא ללא שלום.
סיכום: מציאות רגועה ושלווה היא מציאות שלא קיים בה מצב זמני של שלום ולא קיים בה מצב זמני של מלחמה.
מציאות אמיתית זו מנטרלת את הצורך במדינות, גבולות וחומות, המנונים, סמלים, דגלים, צבא, אמצעים להשמדה, עדות, דתות, כתות, שבטים ועוד, אשר גורמים להפרדה בקהילת בין בני האנוש בעולם ואשר יוצרים את הגזענות בעולם, אלא קהילה אחת עם חזון משותף לכולם למימוש מהות ומטרת החיים.
המסר במאמר: תיקון ושינוי אישיותי מאישיות אמוציונלית לרציונלית, תשנה את המציאות ולא ההפך כמו שנעשה כיום בניסיון לשנות את המציאות לפני תיקון האישיות.

בדידות

בדידות.
מהי בדידות? הבדידות נובעת כתוצאה ממצב רגשי שבו שרוי בן האנוש, כלומר הוא מרגיש פחד מעצם היותו לבד.
להיות לבד זהו מצב שבו בן האנוש נמצא עם עצמו, כלומר ללא אנשים ו/או בעלי חיים סביבו, והוא לא פוחד מעצם היותו לבד.
ההבדל בין בדידות לבין להיות לבד הוא במצב הרגשי, כלומר ההבדל הוא ברגש הפחד שמרגיש האיש הבודד.
המצב הפיזי של האיש הבודד ושל האיש שנמצא לבד הוא דומה, אך הרגש גורם לבן האנוש שמרגיש בודד והוא מפחד, להיות במצב שבו הוא בהזיה רגשית, שגורם לו לחשוב ולדמיין שהוא נמצא במציאות אחרת, אבל זוהי אשליה.
הבדידות, כלומר הפחד מלהיות לבד, גורמת לבן האנוש להתנתק מהאני העצמי שלו, מזהותו האמיתית, ולכן הוא מפרש, מתרגם, באופן שגוי את המציאות האמיתית שבה הוא באמת נמצא וחי.
אנשים שמרגישים בודדים ושאינם מתרגמים באופן הברור את המציאות שבה הם חיים, יוצרים לעצמם מציאויות דמיוניות, שבהן הם חושבים שאם יהיה להם בן/בת זוג אז הם לא ירגישו בודדים, ואם יהיו להם ילדים אז הם לא ירגישו בודדים, ואם יהיה להם בעל חיים אז הם לא ירגישו בודדים ועוד, אבל ההרגשה היא הרגשה אישית ושום גורם חיצוני שציינתי ואחר לא יכולים לשנות את הרגשת הבדידות הפנימית, מלבד בן האנוש שמרגיש בודד ושצריך לתקן את עצמו בעצמו, להירגע ובכך להשתנות.
מסקנה: ישנו הבדל משמעותי בין, להיות לבד, לבין להיות בודד.
סיכום: כאשר בן האנוש נמצא לבדו, הוא אינו מפחד במציאות שבה הוא נמצא.
כאשר בן האנוש בודד, הוא מפחד במציאות שבה הוא נמצא.
כתוצאה מהרגשת הבדידות שמלווה ברגש הפחד, בן האנוש מתנתק מהאני העצמי שלו, מזהותו האמיתית, בגלל רגש הפחד שבו, ולכן כתוצאה מההזיה שגורם רגש הפחד, תרגום המציאות אצל בן האנוש הבודד מתורגמת באופן שגוי, כאשליה.
המסר במאמר: בדידות זוהי הרגשה של פחד, כאשר נמצאים לבד.