חפש בבלוג זה

תרגום/Translate

חפש בבלוג זה. Search this blog

‏הצגת רשומות עם תוויות תפילה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות תפילה. הצג את כל הרשומות

תפילה

תפילה.
למי האיש המאמין מתפלל? המאמינים מתפללים לאלוהים ומטרתה של התפילה היא תקשור, דיבור ופניה אליו, אבל מיהו האלוהים?
כאשר האיש המאמין מתפלל לאלוהים הוא בעצם מדבר לעצמו, אך הוא אינו מודע לכך שהוא האלוהים, כי ברגע שהוא יבין שהוא האלוהים לא יהיה אלוהים יישאר המאמין עם עצמו, מעשה התפילה משקפת קונפליקט תודעתי, שבו דמות אחת דמיונית מדברת לדמות השנייה, כשבמקרה של התפילה אחת הדמויות הדמיוניות היא אלוהים.
מהי תפילה? תפילה היא דיבור עצמי, שנעשה ללא כול מודעות עצמית לכך שהמתפלל בעצם מדבר לעצמו.
איך רצוי שיהיה? רצוי שהאיש המאמין ילמד לדבר לעצמו, מה שיאפשר לו להתחבר לאני העצמי שלו, לזהותו האמיתית וליכולותיו, ולקחת אחריות על מעשיו וחייו.
מה נותנת לנו ההתחברות לעצמנו? ראשית בריאות, כאשר בן האנוש מתחבר לעצמו, לזהותו האמיתית, היכולת שלו לפרש את המציאות האמיתית שבה הוא נמצא ושבה הוא  חי, נעשית באופן ברור יותר, שפוי יותר.
מה כל זה קשור לרוחניות? ההתחברות לזהותנו האמיתית מאפשרת להבין את מהות ומטרת החיים שלנו מהבחינה האבולוציונית, מה שיאפשר לנו להבין את הנושא הקוסמי, מה שיאפשר לנו להבין איך שני הנושאים האלו קשורים אלינו ואנחנו אליהם, רק אז יהיה ניתן לפתור את החידה לשאלה האם קיים בורא, ומי אנחנו באמת מהבחינה הרוחנית.
אז למה קמו הדתות והכתות? הדתות והכתות קמו כשלב בתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות של המין האנושי, שמחפש תשובה לשאלה מיהו ומהי המציאות האמיתית שבה הוא נמצא וחי?
לכן, לדתות ולכתות אין כל קשר לנושא הרוחני, אלא להתפתחותנו.
מסקנה: התפילה יוצרת קונפליקט, ניגוד תודעתי אצל האיש המאמין המתפלל, שאינו מודע לכך שהוא בעצם מדבר לעצמו.
ברגע שהמתפלל יבין זאת ויתחבר ויתחיל לדבר לעצמו ולהיות מודע לתיקון האישיות שהוא ביצע לעצמו, וייקח אחריות על חייו, הוא יבצע לעצמו תיקון אישיות משמעותי, מה שיאפשר לו להתחבר לעצמו, לזהותו האמיתית, ואז הקונפליקט, הניגוד התודעתי שהוא יצר לעצמו מעצם התפילה יתוקן.
סיכום: בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות של המין האנושי, אנחנו מחפשים להבין מי אנחנו, ומהי המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים, הן מהבחינה האבולוציונית והן מהבחינה הקוסמית, לכן קמו להן כול הדתות והכתות למינהן בחיפוש אחר תשובות, כשלב בתהליך ההתפתחות שאנחנו עוברים, ולקראת פתרון החידה לנושא הרוחני, לכן לדתות ולכתות אין כל קשר לנושא הרוחני.
חשוב לעשות את ההפרדה בין הנושא הדתי לנושא הרוחני.
את הנושא הרוחני יהיה ניתן לפתור אך ורק לאחר שנבין מהי זהותנו ומהי המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים מהבחינה האבולוציונית קוסמית, ואיך הנושאים האלו קשורים אלינו, ואנחנו אליהם.
המסר במאמר: התפילה לאלוהים היא בעצם דיבור פנימי לעצמנו, כלומר המתפלל בעצם מדבר לעצמו, אך הוא מרגיש, חושב ומדמיין שהוא מדבר לאלוהים.
אך אלוהים הוא דמות דמיונית שיצר האיש המאמין בדמיונו בתודעתו, ואליה המתפלל כביכול מכוון את התפילה, מה שמוביל למסקנה שהמאמין יצר את אלוהים ולא שאלוהים יצר את האיש המאמין.



תיאולוגיה

תיאולוגיה.
תיאולוגיה עוסקת בדיון על אודות האלוהים, לדעתם של המאמינים האלוהים שהם מדברים, פונים, ומתפללים אליו המוזכר בכתובים העתיקים הוא הבורא ולכן הוקמו להן הדתות, אך אלוהים קשור לתהליך ההתפתחותי שלנו בחיפוש אחר זהות, והוא אינו הבורא מהבחינה הרוחנית, והכוונה לבורא שהוא ישות שתכנן יצר וברא את כול הקיים והמתרחש ביקום.
האמונה באלוהים שקשורה לתהליך ההתפתחותי שלנו, אינה מאפשרת בשלב זה את ההבנה לעצם קיומו של בורא, לא ניתן לפתור את החידה לעצם קיומו של הבורא עוד לפני שפתרנו לעצמנו את החידה לזהותנו.
מיהו האלוהים? אלוהים הוא דמות דמיונית בדמיונם של המאמינים שמדברים, פונים, ומתפללים לעצמם אך הם אינם מודעים לכך, מה שממחיש את הקונפליקט, הניגוד התודעתי הקיים במאמין בשלב זה שבו הוא נמצא בתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות שלו, שבמסע לתקן את אישיותו וללמוד להבין איך להתחבר לזהותו האמיתית, כי כולנו נולדנו ללא ההבנה לזהותנו, ולכן אין לנו את היכולת להבין את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים מהבחינה האבולוציונית אבל בעיקר מהבחינה הרוחנית, כתוצאה מכך בשלב זה אין לנו את היכולת לפתרון החידה לעצם קיומו של בורא.
האלוהים הוא גם תוצר של כביכול אירועים על טבעיים, אמונה בניסים שקרו בעבר וגם מתרחשים כביכול כיום, הדבר נעשה שלא מתוך ההבנה שאין ניסים ואין תופעות שהן על טבעיות, אלא שהכול הוא טבעי אך לא מובן לנו.
האלוהים הוא גם תוצר של הסדר הקבוע שכביכול קיים במערכת השמש וביקום שאלוהים סידר, אבל אין סדר קבוע לא במערכת השמש ולא ביקום, כי הכול נע ומשתנה למרות שמסתכלים על היקום וזה נראה כאילו קיים סדר קבוע.
אלוהים הוא גם תוצר של כתובים עתיקים, אנשים בהיסטוריה האנושית שהעלו בכתב את רגשותיהם, מחשבותיהם, ודמיונם כתוצאה מפרוש שגוי לזהותם ולמציאות שבה הם חיו.
האם קיים בורא לכול? את החידה הזו רצוי לפתור, והפתרון צריך להיות ברור והוא קודם כול וראשית לכול צריך להתחיל מהשאלה, מי אנחנו בכלל מעצם קיומנו כבני אנוש?
כלומר, הפתרון לחידה צריך להתחיל בנו עצמנו מתוך תהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות שלנו.
כשהמסקנה הנובעת מכך היא, שבן האנוש שואף מבחינה תודעתית למצב צבירה של היקום.
מצב הצבירה שאליו שואף בן האנוש הוא מודעות עצמית ונצחיות.
אם המצב הצבירה שאליו שואף בן האנוש מבחינה תודעתית הוא מודעות עצמית ונצחיות, אז האנרגיה שבראה הכול הייתה מודעת לעצמה ונצחית, מה שמוביל למסקנה שהמפץ הגדול לא התרחש, כי ישות אנרגטית שמודעת לעצמה ולעצם קיומה ונצחית לא יכולה הייתה להתנפץ כי היא נצחית, מה שמקשר אותנו לנושא הרוחני ולעצם קיומו של בורא.
מיהו הבורא? הבורא הוא  ישות אנרגטית שמודע לעצמו ולעצם קיומו ונצחי.
הבורא כנשמה השכיל לתקן את עצמו בעולם האמיתי שבו הוא נמצא ולהיות מודע לעצמו ולעצם קיומו ונצחי, ובכך הגיע להבנה מהו אותו האני העצמי שלו, זהותו כנשמה בעולם שמחוץ לעולם החיים והמוות מבחינה רוחנית.
הבורא הוא המתכנן היוצר והבורא של בית הספר מה שנקרא עולם החיים והמוות בתהליך שנקרא אבולוציה, והוא אינו משתתף והוא אינו חלק בתהליך האבולוציה מרגע הבריאה ועד סיומה, ולכן לא ניתן לפנות אליו. 
כאן בעולם החיים והמוות מבחינה אבולוציונית זהו בית הספר שלנו שבו אנחנו כול בני האנוש אמורים לעבור תיקון, טרנספורמציה, שינוי אישיות, כשהמטרה בסוף כול התהליך היא להיות בן אנוש שמודע לעצמו ולעצם קיומו, המבין שהוא האחראי הבלעדי לתכנון חייו, שחי ברוגע ובשלווה ונצחי.
כשמבחינה רוחנית, כלומר במקביל לעולם החיים והמוות, הנשמה שלנו תעבור תיקון ושינוי ותהיה מודעת לעצמה ולעצם קיומה ונצחית כמו הבורא.
האינטליגנציה של הבורא כוללת את כול הידע הקיים ביקום שכוללת את תהליך האבולוציה עד סוף כול הדורות.
האינטליגנציה של הבורא מבחינה רוחנית היא הבאת הנשמות לרמת מודעות עצמית ונצחיות.
מסקנה: כדי לפתור את החידה האם קיים בורא לכול? על בן האנוש להיות מודע לעצמו ולעצם קיומו.
כלומר, להיות מודע משמעותו לצאת מתוך האינסטינקט שאיתו הוא נולד וחי ולהתחבר לזהות האמיתית, וכדי לעשות זאת בן האנוש צריך לתקן ולשנות את אישיותו.
לא ניתן להבין את עצם קיומו של הבורא ללא ההבנה לזהותנו האמיתית.
כלומר, לא ניתן להבין אם קיים בורא אם עדיין אנחנו לא יודעים מי אנחנו בכלל.
כאשר נבצע זאת נוכל לפתור לעצמנו את החידה ולהבין שקיים בורא לכול.
ובעיקר להבין שהאלוהים שאליו פונים, מדברים, ומתפללים המאמינים, ושבעקבות כך הוקמו להן כול הדתות והכתות היא דמות דמיונית בתודעתו של המאמין, ושאין לאלוהים כול קשר לרוחניות, אלא לתהליך ההתפתחות וההתחברות שעובר המאמין בעצמו ועם עצמו לקראת התיקון והשינוי האישיותי הסופי למודעות עצמית ונצחיות.
סיכום: אבולוציה היא תוכנית הלימודים של המין האנושי שהבורא תכנן יצר וברא.
הבריאה נועדה לשמש בית ספר לנשמות שצריכות לעבור תיקון ושינוי.
בעולם האמיתי כולנו נשמות.
מטרת התיקון והשינוי מבחינה רוחנית היא, להביא את הנשמה ממצב שהיא אינה מודעת לעצמה ולעצם קיומה, לרמת מודעות עצמית שבה היא תהיה מודעת לעצמה ולעצם קיומה, המודעת לכך שהיא האחראית הבלעדית לתכנון חייה ונצחית, כמו הבורא.
המסר במאמר: אלוהים המוזכר בכתובים העתיקים הוא אינו הבורא מבחינה רוחנית.
אמונה באלוהים היא אינה ההבנה לעצם קיומו של בורא לכול.
אלוהים הוא דמות דמיונית בתודעתו של המאמין, שעדיין נמצא בתהליך למודעות עצמית ושאינו מבין בקיומו של בורא, אבל בעיקר לא מודע לזהותו האמיתית שאליה הוא אמור וצריך להתחבר בהמשך מסע חייו, ולכן אין לו את היכולת לפרש באופן הברור את המציאות האמיתית שבה הוא נמצא וחי, הן מהבחינה האבולוציונית, אבל בעיקר מהבחינה הרוחנית.
לכן, כול העיסוק בתיאולוגיה אינו קשור לנושא הרוחני, אלא קשור לתהליך התפתחותי שלנו להכרות ולמודעות עצמית, תהליך שבו אנחנו מנסים להבין מי אנחנו, ומהי המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים, הן מהבחינה האבולוציונית, אבל בעיקר מהבחינה הרוחנית.