פולחן על המת

פולחן על המת.

האם הפולחן על המת נחוץ? בכתות, דתות, תרבויות ועמים קיימות אמונות שיוצרות מגוון רחב של טקסים פולחניים רגשיים על המת.
כדי לענות על השאלה האם לטקסים הפולחניים יש בהם ערך, והאם הם תואמים את המציאות האמיתית שבה אנו נמצאים וחיים, רצוי להבין בכמה נושאים עיקריים שקשורים לנושא כמו, התייחסות למוות מבחינה אבולוציונית, קוסמית, רוחנית.
מבחינה אבולוציונית, רצוי להבין ממה מורכב בן האנוש? בן האנוש מורכב מהתודעה והגוף הפיזי, התודעה היא מי שאנחנו.
הגוף הפיזי הוא כלי, אמצעי ביולוגי, שנבנה בתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתות האבולוציונית שלנו, וזאת כדי לממש את מהות ומטרת החיים.
כיוון שלחיים יש מהות ויש להם מטרה, הגוף משמש לנו כהשתקפות שלה זקוקה התודעה לשם התיקון, הטרנספורמציה, השינוי והמעבר למודעות עצמית ונצחיות.
מהי תופעת המוות? תופעת המוות מתרחשת כאשר התודעה אינה יכולה להפעיל יותר את הגוף, וזאת כיוון שהוא אינו יכול לתפקד יותר, מוות שנוצר כתוצאה ממצב נסיבתי ו/או בריאותי כזה או אחר.
בעת התרחשות תופעת המוות, התודעה עוזבת ומשתחררת באופן אינסטינקטיבי מהגוף המת.  
מה מהות ומטרת הטקסים הפולחניים על המת? כתוצאה מחוסר ההבנה למי אנחנו ולזהותנו האמיתי בעת החיים ולמהות ולמטרת החיים ולהתרחשות תופעת המוות, נוצרו להן כול האמונות והאשליות.
כתוצאה מחוסר ההבנה למה שקורה לנו לאחר המוות, ואי היכול שלנו להשלים עם המוות והיעלמותו מהעולם של הקרוב לנו, נוצרו להן כול אותם הטקסים הפולחניים.
כתוצאה מחוסר ההבנה למה שקורה לנו לאחר המוות, והפחד מהלא נודע, נוצרו להן כול אותם הטקסים הפולחניים.
למה? בגלל פרוש שגוי לזהותנו האמיתית, בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית שלנו, אנחנו מייצרים ומפעילים את גופנו הפיזי באמצעות הרגשות הפנימיים שבנו.
כתוצאה מהרגשות הפנימיים שבנו, וכאשר מישהו מת, הטקס הפולחני הרגשי מטרתו לאפשר את הבעת הצער והיגון ו/או בתרבויות אחרות את האושר והשמחה.
כלומר, מהות הטקס הפולחני הרגשי מאפשר את הבעת הרגשות, רגשות שמשתקפים במגוון רחב של התנהגויות.
לכן, לטקסים הפולחניים הרגשיים אין כול קשר לתהליך האמיתי האבולוציוני של התרחשות תופעת המוות.
למה? כאשר התודעה משתחררת ועוזבת את הגוף המת, לגוף הפיזי אין בו כול ערך, מה שנשאר לעשות הוא לקבל את התרחשות תופעת המוות ברוגע, כי אנחנו ממשיכים להתקיים גם לאחר התרחשות תופעת המוות של הגוף.
אין כול ערך לטקסים הפולחניים הרגשיים, חוץ מהצורך והנזקקות הרגשית של המקורבים למת להביע את רגשותיהם הפנימיים האישיים, שמשתקפים בהתנהגויות טקסיות פולחניות רגשיות.
מהם הרגשות? הגוף הוא בית חרושת לייצור סמים, רק שאנחנו מכנים אותם רגשות.
הרגשות כוללים בתוכם את החיוביים והשליליים, שגורמים לנו למצבי הזיה, לניתוק מהאני העצמי ומהמציאות האמיתית.
מבחינה קוסמית, לאחר התרחשות תופעת המוות, התודעה שהשתחררה ועזבה את הגוף המת, ממשיכה להתקיים והיא תימצא במרחב הקוסמי, במידה והתודעה לא תיקנה את עצמה עוד בהיותה עם הגוף ובחיים, היא לא תהיה מודעת ונצחית גם לאחר המוות במרחב הקוסמי.
מבחינה רוחנית, לאחר התרחשות תופעת המוות, התודעה שהשתחררה ועזבה את הגוף המת, תעבור לגלגול חיים נוסף והיא תיוולד מחדש, ככה יקרה לתודעה עד שהנשמה תעבור את התיקון הסופי שהיא צריכה לבצע .
מסקנה: מאז שחר ההיסטוריה האנושית, התרחשות תופעת המוות סקרנה מאד את המין האנושי.
הידע להתרחשות תופעת המוות וההסברים לכך קיימים בתת המודע שלנו, והם עוברים אצלנו מדור לדור, אך הם לא קיימים אצלנו במודע, ולכן קיימים להם כיום מגוון הרחב של הטקסים הפולחניים הרגשיים על המת.
כדי להעלות את הידע הקיים בנו למודע, הדבר מצריך מאיתנו לחוות יציאה חוץ גופית וזאת כשעודנו בחיים, יציאה של התודעה מהגוף והחזרה לגוף ולחיים, מאפשרת לנו להיות מודעים להתרחשות האירוע, אבל בעיקר מאפשרת לנו להבין שאנחנו התודעה ותפקידו של הגוף לשמש ככלי.
סיכום: בן האנוש מורכב מהתודעה והגוף הפיזי, בעת התרחשות תופעת המוות, התודעה משתחררת ועוזבת את הגוף המת.
אירוע המוות הוא אירוע טבעי שקיים מאז תחילתו של תהליך האבולוציה.
לכן, רצוי להבין את התהליך ולהשלים עם התרחשות תופעת המוות.
המסר במאמר: הטקסים הפולחניים הרגשיים על המת, הם צורך ונזקקות רגשית שיש לאנשים, וזאת כד להביע במגוון רחב של התנהגויות אישיות וחברתיות את רגשותיהם, אך אין לכך כול ערך וכול קשר למציאות האמיתית.
לכן, רצוי לקבל ולהשלים עם התרחשות תופעת המוות באופן רגוע, רציונלי וענייני, כי לגוף אין כול ערך לאחר המוות.
 

מוות

מוות.

מהו ומתי ניתן לקבוע מוות? כדי להבין את התרחשות תופעת המוות, ראשית עלינו לדעת ממה אנחנו מורכבים, ממה מורכב בן האנוש?
בן האנוש מורכב מהתודעה והגוף הפיזי, התודעה היא מי שאנחנו.
הגוף הוא הכלי, הוא האמצעי הביולוגי שנבנה בתהליך האבולוציה, שמורכב ממיליארדים של תאים.
התודעה נמצאת בגזע המוח, התודעה היא אנרגיה כדורית, המאפשרת את ההולוגרמה.
כלומר, התודעה צופה בתוכה בסרט תלת מימד שמוקרן אליה מהמוח.
מה תפקידו של המוח? המוח הוא מקרן, המוח קולט את כל השדרים הפנימיים והחיצוניים שמשודרים ונקלטים מהגוף ומועברים למוח, כשהמוח הוא מנגנון המקשר.
המוח ממיר את אותם השדרים ששודרו מהגוף, ומקרין את כל הנתונים שנאגרו והתנקזו לתודעה, שמוקרנים כסרט תלת ממד, שיוצר את ההולוגרמה שנקלטת בתודעה.
כמו כן, המוח הוא איבר בגוף הקולט ומתרגם את השדרים המשודרים מהתודעה, לשם פיקוח, בקרה והפעלה של הגוף.
בעת התרחשות תופעת המוות, התודעה משתחררת ועוזבת את הגוף הפיזי המת.
למה חייבת התודעה את הגוף? התודעה חייבת את הגוף לשם ביצוע תיקון, לשם הטרנספורמציה, לשם השינוי והמעבר למודעות עצמית ונצחיות.
התודעה חייבת את הגוף לשם מימוש המודעות העצמית והנצחיות, וזאת כדי שהגוף ישמש לתודעה כהשתקפות, כמראה, לשם ביצוע המשימה ומימוש מהות ומטרת החיים, ולכן נוצרו להם החיים.
הבנייה של הגוף למימוש מטרה זו, מתרחשת בתהליך שנקרא אבולוציה, ולכן הגוף עובר מוטציה גנטית ומתפתח ומשתנה מדור לדור עד לבניית היכולת הפיזיולוגית, יכולת שתאפשר לתודעה לממש את יעודה בחיים.
לכן, לחיים יש מהות ויש להם מטרה, לכן נוצרו להם כל אותם ההרכבים וצורות החיים, כשלכל מין הדרך והמסע הייחודי לו, כאשר כולם מתנהלים בהרמוניה ביניהם.
איך נוצרה לה התודעה? כדי לענות על השאלה הזו, רצוי להבין בנושא היווצרותם של החיים.
היווצרותם של החיים משקפת את התהליך שעובר על היקום ומטרותיו, מרגע המפץ הגדול ועד לסיומו.
החיים משקפים את הצורך האינסטינקטיבי של האנרגיה ביקום, ליצור את התנאים שיאפשרו את שכפולה והתרבותה של אותה האנרגיה שהתנפצה לה במפץ הגדול.
כלומר, האנרגיה הקיימת ביקום לסוגיה הרבים, שואפת ליצור את התנאים שיאפשרו את היכולת למחזור האנרגיה הקיימת למצב הצבירה.
מצב הצבירה הוא אותה האנרגיה שהתנפצה לה במפץ הגדול.
מהי אותה האנרגיה שהתנפצה לה במפץ הגדול? האנרגיה שהתנפצה לה במפץ הגדול, היא ישות אנרגטית ניטראלית ונקייה, שמודעת לעצמה ונצחית.
אנרגיה ניטראלית נקייה זו, אינה מכילה בהרכבה טמפרטורה, משקל ושדה אלקטרומגנטי או כול הרכב אנרגטי אחר, שיגביל אותה ושימנע ממנה את החופש והחרות והנצחיות.
התודעה נוצרה לה במקרה שלנו בני האנוש, כאשר התאפשרו להם התנאים על פני כוכב הלכת.
התנאים החלו בשלב מסוים, כאשר הרכב אנרגטי שהוא בעל צורה נבנה ונרקם לו באופן אינסטינקטיבי, כשבשלב מסוים הרכב זה התפצל לו להרכב זכרי והרכב נקבי.
מצב זה אפשר את ההזדווגות ביניהם, ההזדווגות מטרתה לשכפל ולהתרבות, בעת תהליך ההזדווגות בין הזכר לנקבה נוצרת לה התודעה.
בעת היווצרותה של התודעה, התודעה נמצאת במצב הצבירה, והיא חשופה לכל, ולכן היא מכילה בתוכה את כל הידע הקיים אך היא אינה מודעת לכך, ולכן היא אינה מודעת לנצחיותה.
כדי להעלות את הידע הקיים בתודעה מתת המודע למודע, חייבת התודעה לבנות את הגוף בתהליך שנקרא אבולוציה, כך שבאמצעות החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית, תוכל התודעה מתוך ניסיון החיים והידע שהיא תצבור במהלך חייה ובעזרת הגוף, להעלות את הידע הקיים בה מתת המודע למודע.
במידה ולא כך נעשה הדבר עוד בהיות התודעה עם הגוף, התודעה שעזבה את הגוף המת בעת התרחשות תופעת המוות לא תהיה מודעת לעצמה ולעצם קיומה ולידע וליכולות הקיימות בה, והיא לא תהיה מודעת לנצחיותה.
כלומר, התודעה לא מימשה את יעודה בעודה בחיים עם ובעזרת הכלי הביולוגי שהוא הגוף.
אך כשהיא הייתה בחיים עם הגוף, הידע שהיא צברה מתוך ניסיון החיים יעבור לדור הבא, וכך הלאה עד למימוש מהות ומטרת החיים.
ההבדל בין מי שכבר מת, לבין מי שעדיין חי הוא בכך, שמי שמת הוא ללא הגוף, ואילו מי שחי הוא עם הגוף, כלומר גם בעת התרחשות תופעת המוות, אנחנו עדיין ממשיכים להתקיים.
התקשורת להעברת מסרים נעשית באופן טלפתי באמצעות התודעה ולא באמצעות הגוף כמו שזה נעשה כיום, לכן ניתן להמשיך לתקשר עם המתים.
מתי נקבע המוות? המוות נקבע מרגע שהתודעה התנתקה מהגוף, ושהיא אינה יכולה להמשיך ולהשתמש בו יותר.
מסקנה: התודעה היא אותה האנרגיה שהתנפצה לה במפץ הגדול.
התודעה היא מצב הצבירה, שגם שאר האנרגיות לסוגיהן הקיימות ביקום שואפות ליצור את התנאים.
מבחינה אבולוציונית, מרגע היווצרותה של התודעה, השאיפה באמצעות הגוף שהוא הכלי, שהוא האמצעי, לעבור תיקון, לעבור טרנספורמציה, לעבור שינוי, ולהפוך ולהיות תודעה שהיא מודעת לעצמה ולעצם קיומה ונצחית, לכן לחיים יש מהות ויש להם מטרה.
סיכום: השאיפה של כל ההרכבים ההתחלתיים שהם בעלי צורה ביקום, ליצור את התנאים להיווצרות מצב הצבירה של אותה האנרגיה שהתנפצה לה במפץ הגדול, כלומר למצב הצבירה הראשוני של האנרגיה.
מרגע ההגעה למטרה זו, שנעשית באופן אינסטינקטיבי, נוצרת לה ההזדמנות שיוצרת את התודעה, שמשכפלת את עצמה ומתרבה במגוון רחב של אפשרויות הקיימות ביקום, כשהשאיפה של התודעה היא להיות מודעת לעצמה ולעצם קיומה ונצחית, וזה מסע התיקונים שעליה לעבור בעצמה ועם עצמה ובעזרת הגוף בעודו בחיים.
במקרה שלנו, בעת התרחשות תופעת המוות התודעה משתחרר ועוזבת את הגוף המת.
הגוף האנושי הוא רובוט ביולוגי שמורכב ממיליארדים של תאים, גוף שנבנה בתהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית ועבר מוטציה גנטית.
הגוף האנושי הוא הכלי, הוא האמצעי, שמאפשר את הטרנספורמציה, את השינוי של התודעה, מתודעה שאינה מודעת לעצמה ולעצם קיומה, לתודעה שמודעת לעצמה ולעצם קיומה, שאחראית הבלעדית לתכנון חייה ונצחית, כשהגוף משמש לתודעה כהשתקפות, כמראה.
המסר במאמר: התודעה היא מי שאנחנו.
אנחנו בתהליך האבולוציה שואפים להעלות את כל הידע הקיים בתת המודע למודע באמצעות תהליך החיים, מה שיאפשר לנו להיות מודעים לעצמנו ולעצם קיומנו ולהיות נצחיים, הן מהבחינה האבולוציונית, הן מהבחינה הקוסמית, והן מהבחינה הרוחנית.
תופעת המוות, זהו מצב שבו התודעה כבר אינה יכולה יותר להפעיל את הגוף שלה.
בעת התרחשות תופעת המוות, התודעה משתחררת ועוזבת את הגוף, והיא תמשיך להתקיים ביקום אך ללא מימוש מהות ומטרת החיים.

התאבדויות

התאבדויות.
איך רצוי להתייחס לנושא ההתאבדויות? התאבדות מתרחשת כאשר בן האנוש מחליט שהוא רוצה לשים קץ לחייו ולמות.
כדי לבצע את תכנון ההתאבדות מרגע קבלת ההחלטה האמצעים לכך הם רבים ומגוונים.
מה רצוי לדעת לפני שמחליטים להתאבד? ראשית כדאי לדעת מי אנחנו וממה מורכב בן האנוש.
בן האנוש מורכב מהתודעה והגוף הפיזי, התודעה היא מי שאנחנו.
הגוף האנושי הוא כלי, אמצעי ביולוגי שנבנה בתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית שלנו והוא מורכב מתאים תאים, מיליארדים של תאים.
התודעה שהיא מי שאנחנו, בעת פעולת ההתאבדות והתרחשות תופעת המוות, משתחררת ועוזבת את הגוף המת.
תפקידו של הגוף בחיינו הוא לשמש כהשתקפות, כמראה, לתודעה.
למה רצוי לדעת את זה לפני ההתאבדות?
הצורך להשתקפות של התודעה שמתבצע באמצעות הגוף בתהליך החיים, שקשור לתהליך האבולוציה הוא לשם התיקון, הטרנספורמציה, כלומר השינוי והמעבר מבן אנוש שאינו מודע לעצמו ולעצם קיומו, שחי את חייו באופן אינסטינקטיבי מרגע היוולדו, ושפועל ומתנהג באופן אוטומטי, מעבר לבן אנוש רגוע, רציונאלי וענייני, שמודע לעצמו ולעצם קיומו, והאחראי הבלעדי לתכנון חייו והתאמתם למהות ומטרת החיים, שמאפשר את הבריאות, אריכות החיים, ביטול תהליך הזקנה ונצחי.
יעד הנצחיות יכול להתקיים אך ורק באמצעות הגוף שהוא האמצעי, שהוא הכלי, לשם ביצוע המשימה ומימוש מהות ומטרת החיים.
הנצחיות היא בחיינו עם הגוף מה שמאפשר את הנצחיות לאחר סיומו של היקום, מה שמאפר את הנצחיות כנשמה מבחינה רוחנית.
אם כך, למה רצוי שלא להתאבד?
לאחר ביצוע ההתאבדות והתרחשות תופעת המוות, התודעה משתחררת ועוזבת את הגוף, מה שלא יאפשר את מימוש מהות ומטרת חיינו.
לא רצוי להתאבד, כיוון שהמתאבד ממשיך להתקיים גם לאחר התרחשות תופעת המוות, אך ללא הגוף הפיזי אלא כתודעה.
כל עוד בן האנוש לא ביצע את התיקון, את הטרנספורמציה, כלומר את השינוי והמעבר שהזכרתי עם ובעזרת הגוף בעודו בחיים אז גם לאחר המוות כתודעה הבלבול והסבל ימשיכו להתקיים, אומנם באופן שונה.
כלומר, לאחר שמתאבדים ומתים ומשתחררים מהגוף אז ממשיכים להתקיים, וזה לא סוף הסיפור כמו שחושב המתאבד או הרוצה להתאבד.
לכן, לפני שמחליטים להתאבד רצוי לדעת שתודעה שאינה מודעת לעצמה עוד בחייה עם הגוף היא גם לא תהיה מודעת לעצמה גם לאחר המוות, אך בעיקר היא לא תוכל להיות נצחית, לכן כדאי שנתונים אלו יהיו במודע אצל מי שחושב להתאבד.
איך רצוי להתייחס לרצון להתאבד? הסיבות העיקריות הן רגשיות עם השלכות לבעיות אישיות ו/או מחלות בריאותיות שנובעות מסבל שקשה מנשוא.
בהתייחסות לסיבות הרגשיות האישיותיות, חשוב להבין מהם אותם הרגשות הפנימיים שמהם סובל ומתייסר הרוצה להתאבד, ולדעת איך להתייחס אליהם בהתאם ולהירגע, יש דרך להירגע.
חשוב להבין שלרוב אפשר לצאת מכל מצב רגשי, רק שרצוי להבין ולבנות את הרצון וגם את היכולת הפיזיולוגית לכך.
למה? זאת כיוון שהמידע עקב פרוש מוטעה שקיים אצל מי שחושב להתאבד על עצמו ועל המציאות שבה הוא נמצא ושבה הוא חי הם שגויים, מעצם התייחסותו למידע שמוביל לרצון לשים קץ לחיו, כתוצאה מעיבוד המידעים והמסקנה הסופית שמובילה להחלטה השגויה, החלטה שמטשטשת בין המציאות האמיתית לאשליה.
לכן, רצוי לפנות, לדבר, להתייעץ עם מישהו מוסמך על הרצון להתאבד לפני ביצוע ההחלטה, כדי שיעזור לעשות סדר בבלגן הרגשי והמחשבתי, שמוביל את מי שרוצה להתאבד לדמיין כל מיני דברים שהם מנותקים מהבנת האני העצמי האמיתי, הזהות והמציאות האמיתית, כי האני העצמי שלנו רוצה להמשיך ולחיות ולממש את מהות החיים.
רצוי ללמוד לעבור את המשבר הרגשי, כי מהמשברים הרגשיים תהיה לנו את האפשרות והיכולת להתקדם לרמת הכרות עצמית, מודעות עצמית והתפתחותית מתקדמת יותר, ובכך לעבור את השלב הקשה.
מה קורה לאחר ההחלטה וביצוע ההתאבדות?
המתאבד אינו מודע למעשיו, כי אם הוא היה מודע למעשיו הוא לא היה מחליט להתאבד.
המתאבד אינו מודע לכך שכבר לא יהיה לו את הגוף שאיתו הוא יוכל להמשיך לחיות, וליצור קשר עם החיים, הוא גם לא מבין מה זה מוות.
למה? כי אם הוא היה מבין ומודע לנושא הוא לא היה רוצה להתאבד.
מי שהתאבד ממשיך להתקיים, מעשה ההתאבדות לא מסיים את המשך עצם קיומו.
לאחר ההתאבדות והמוות, כשהתודעה תשתחרר ותעזוב את הגוף של המתאבד, התודעה תמשיך להיות מבולבלת ולסבול, מה שיהפוך את מעשה ההתאבדות לאכזבה אחת גדולה.
התודעה שהשתחררה ושהפעילה וחיה עם הגוף בעבר, לרוב הנתונים שציינתי לא היו ברשותה, כתוצאה מכך לא תדע אותה התודעה לאחר ביצוע ההתאבדות ועזיבת הגוף, וכשאין ברשותה את הידע הדרוש, להיות מודעת לעצמה ולעצם קיומה, ולשלוט בעצמה במרחב הקוסמי, מה שניתן ללמוד לעשות זאת רק עם הגוף בעודה בחיים.
מצב זה מאפשר לגורמים אנרגטיים חזקים יותר לשייך, לשלוט, ולעשות בתודעה כרצונם, כמו בחיים.
החיים הם ההשתקפות למה שקורה במרחב הקוסמי, מבחינת הכוחות האנרגטיים הפועלים.
לכן, הפתרון שלא להתמודד עם החיים, לא יעזור ולא יקל על המתאבד בהחלטתו לאחר ביצוע ההתאבדות, כלומר לאחר המוות.
מה כדאי לדעת לפני ההתאבדות? ישנם גורמים נוספים שחשוב להבין למה רצוי לחיות, לחיים יש מהות ויש להם מטרה, הן מהבחינה האבולוציונית, הן מהבחינה הקוסמית, אבל בעיקר כדי לממש את החיים מהבחינה הרוחנית.
כלומר, חשוב להבין שהחיים לא נוצרו סתם כך, יש לחיים מהות ויש להם מטרה שעלינו להבין ולממש רק בהיותנו בחיים.
מסקנה: כל התאבדות היא פספוס, פספוס מעצם האפשרות של המתאבד למממש את מהות ואת מטרת חייו, ולנו כחברה הפספוס שלא ידענו לכוון, לזהות, ולדעת איך לגשת ולעזור.
הפתרון לבעיה הוא בהבנה ובהסבר לנתונים שציינתי, כאשר מבינים יש סדר ולא פוחדים ולא מבולבלים, ואז המחשבות שווא על התאבדות נעלמות.
אם לא נלמד מהטעויות ונתקנם הטעויות יחזרו על עצמן עד שנלמד לפרש נכון איך להתייחס לרגשות הפנימיים שבנו שהם הסיבה העיקרית להתאבדויות.
חשוב להבין איך לחיות חיים רגועים ושלווים שכוללים סדר ושיגרה שאותם צריך ולהם זקוק הגוף.
סיכום: התאבדות מטרתה להפסיק את החיים ולמות שלא כדרך הטבע.
אבל, מה שלא מבין הרוצה להתאבד ולמות הוא שהחיים אולי מפסיקים, אבל המתאבד ימשיך להתקיים גם לאחר המוות כתודעה.
הקיום ממשיך גם לאחר המוות, זאת כיוון שמי שאנחנו באמת זו התודעה, הגוף הוא האמצעי, הוא הכלי, שבאמצעותו מתאפשר לנו לממש את יעודנו בחיים, ולכול אחד ואחת יש יעוד בחיים.
לאחר ההתאבדות והתרחשות תופעת המוות התודעה משתחררת ועוזבת את הגוף המת.
כלומר, הבלבול והסבל שהיו בחייו של המתאבד, ימשיכו ללוות ולהתקיים כתודעה גם לאחר תופעת המוות במרחב הקוסמי, ומבחינה רוחנית הנשמה לא ביצעה את התיקון.
לכן, רצוי שהרוצה להתאבד ייקח נתונים אלו בחשבון.
היכולת להפסיק את הבלבול והסבל, יכולת זו יכולה להתבצע אך ורק עם ובעזרת הגוף הפיזי.
לכן, רצוי וכדאי להמשיך לחיות עם כל הקושי הכרוך מכך, להתייעץ ולקחת עזרה ולעבור את המשבר.
המסר במאמר: הבלבול והסבל שגרמו לבן האנוש להתאבד ולמות, ימשיכו ללוות את התודעה של המתאבד גם לאחר המוות, אך ללא הגוף הפיזי.
לכן, התאבדות היא לא הפתרון שיגאל את המתאבד מייסוריו הפנימיים.
את הייסורים הפנימיים מבחינתה של התודעה לאחר המוות לא ניתן יהיה להפסיק, ניתן יהיה לבצע זאת ולתקן אך ורק עם ובעזרת הגוף הפיזי בעודנו בחיים, לכן התאבדות היא לא הפתרון אלא בריחה שאינה מובילה לשום מקום.
זכרו הגוף שלנו הוא בית חרושת לייצור סמים רק שאנחנו מכנים אותם רגשות חיוביים ושליליים שגורמים למצבי הזיה, מחשבות שווא, קולות, הרס, דמיון ועוד.
רצוי לדעת שלרגשות החיוביים ולשליליים אין כל קשר לחיצוני אלא אך ורק לפנימי.

תקשור עם המתים

תקשור עם המתים.  

האם אפשר לתקשר עם המתים? ההבדל בין מי שכבר מת לבין מי שעדיין עוד בחיים הוא, שמי שמת הוא כבר ללא הגוף הפיזי שהיה לו, ואילו מי שחי הוא עם הגוף הפיזי שלו, כשהתודעה היא מה שמשותף למי שחי וגם למי שכבר מת.
ממה מורכב בן האנוש? בן האנוש מורכב מהתודעה והגוף הפיזי, התודעה היא מי שאנחנו.
הגוף אמצעי ביולוגי, כלי ביולוגי שנבנה, בתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית שלנו.
התודעה בעת התרחשות תופעת המוות, משתחררת באופן אינסטינקטיבי ועוזבת את הגוף המת.
התודעה זקוקה לגוף כדי שישמש לה כהשתקפות, כמראה, לשם התיקון, לשם הטרנספורמציה, לשם השינוי והמעבר למודעות עצמית וישות נצחית.
כלומר, התודעה והגוף משלימים ומרכיבים את מי שאנחנו בעודנו בחיים, ואילו לאחר התרחשות תופעת המוות של הגוף, התודעה שזה מי שאנחנו משתחררת ועוזבת את הגוף המת.
בעודנו בחיים תפקיד הגוף הוא לשמש כאמצעי, ככלי, שאיתו יהיה ניתן לתודעה לבצע לעצמה תיקון, ובכך היא תוכל לממש לעצמה את מהות ומטרת החיים, הן מהבחינה האבולוציונית, והן מהבחינה הקוסמית.
מהי השפה האמיתית שלנו? התקשורת האמיתית בינינו היא באמצעות שפת הטלפתיה.
שפת הטלפתיה מתרחשת אך ורק באמצעות התודעה.
התודעה משדרת את השדר הטלפתי ליעד המכוון שברצונה לשדר, והיא גם קולטת את השדר הטלפתי המיועד אליה.
בשלב מסוים בתהליך ההתפתחות האבולוציונית שלנו, התנתקנו מהתקשורת שנעשתה באמצעות שפת הטלפתיה, לתקשורת שנעשית בעיקר באמצעות הגוף דיבור ושמיעה, מה שניתק אותנו מהיכולת שלנו לתקשר באמצעות שפת הטלפתיה בינינו, שזוהי השפה המקורית, האמיתית שלנו.
בהמשך תהליך ההתפתחות, ובעיקר בהמשך החיפוש אחר זהותנו האמיתית שאליה נשאף להתחבר, נחזור לתקשר באמצעות השפה המקורית האמיתית שלנו, שהיא התקשורת באמצעות שפת הטלפתיה.
מה כול זה קשור לתקשורת עם המתים? הקשר הוא בכך שאם רוצים לתקשר, רצוי לבנות את היכולת הפיזיולוגית לתקשר עם המתים, אשר צריכה להתבצע באופן טלפתי.
כלומר, התקשורת היא באמצעות שדר אנרגטי טלפתי, שתודעתית משודר ונקלט מהתודעה ובתודעה של מי שחי וגם במי שכבר מת, מה שמאפשר את התקשורת ההדדית.
השדר האנרגטי התודעתי שנעשה באמצעות שפת הטלפתיה, מאפשר את העברה וקליטת המסרים באופן הברור ביותר שאפשר.
כדי להיות מודעים ולקלוט ו/או לשדר באופן טלפתי, רצוי שרמת הרוגע והשקט הפנימי תהיה ברמה  מפותחת ומתקדמת יותר מהידוע ומהקיימת לנו כיום.
מה הקשר בין תקשור עם המתים לזהותנו האמיתית? הקשר הוא בכך שרק כאשר בן האנוש הוא רגוע, כלומר כשהוא אינו מייצר ומפעיל את גופו באמצעות הרגשות הפנימיים שבו הוא מחובר לעצמו, לזהותו האמיתית, מה שמאפשר לו לפרש באופן הברור יותר את המציאות האמיתית שבה הוא נמצא ושבה הוא חי, הרוגע הפנימי מאפשר את התקשורת הטלפתית עם החיים וגם עם המתים, כי זוהי שפתנו האמיתית.
נושא הרוגע הפנימי קשור למגוון רחב של נושאים שמאפשרים לנו את אורח החיים הרגוע והשלוו, שעלינו ללמוד אותם ולחיות על פיהם כמו, שינה, תזונה, פעילות גופנית, שמירה על טמפרטורת הגוף, נשימות סדירות לשם העברת כמות מספקת של חמצן בעיקר למוח, היגיינה אישית וסביבתית, לחיות ללא לחץ של זמן ועוד.
במה דומה השדר האנרגטי אשר יוצר את שפת הטלפתיה? השדר האנרגטי שמשודר דומה לחלום שאנחנו חולמים בלילה, שאנחנו נחשפים אליו ואשר מתרחש בעת תהליך השינה, שקורה לנו בין ערות לשינה ובין שינה לערות.
רמה התפתחותית מתקדמת זו, תאפשר לנו לתקשר באמצעות שפת הטלפתיה בהיותנו בחיים עם החיים ועם המתים, וגם לאחר המוות לתקשר עם החיים ועם המתים.
רצוי לזכור שהמתים יכולים ליצור איתנו קשר טלפתי, אבל ברמת המודעות שלנו כיום מעטים הם האנשים שבעודם בחיים שיכולים ליצור קשר עם המתים.
לכן, קיים כמעט נתק מוחלט בין מי שחי למי שמת.
מסקנה: אפשר ליצור קשר עם המתים באמצעות שפת הטלפתיה, אך רצוי להניח למתים ולהתמקד בחיים.
סיכום: התקשורת המקורית שלנו צריכה להתבצע באמצעות שפת הטלפתיה, ולא באמצעות שפת הדיבור והשמיעה.
התקשורת באמצעות שפת הטלפתיה מאפשרת את התקשורת בין החיים עם המתים.
המסר של המאמר: כדי ללמוד לתקשר באופן טלפתי עם מי שחי ועם מי שכבר מת, רצוי קודם כול להבין שקיימת האפשרות הזו, ברגע שמובנת לנו האפשרות, רצוי להתחיל לבנות את הרצון והיכולת הפיזיולוגית לכך, כלומר להתכוונן לרוגע הפנימי מבחינה פיזיולוגית ולחיות באורח חיים רוגע ושלוו, ואז יהיה אפשרי לתקשר עם המתים באופן טלפתי.
      

נשמה ומוות

נשמה ומוות.
מה קורה לנשמה לאחר המוות? מבחינה רוחנית בן אנוש שמת סיים את כול התיקונים והשינויים האישיותיים שהוא היה אמור לעבור בימי חייו, ולכן הוא סיים גם את אחד מהגלגולים של הנשמה שלו.
מהם גלגולי הנשמה? להיוולד, לחיות, ולמות בעולם החיים והמוות בתהליך האבולוציה נחשב כגלגול אחד של הנשמה.
להיוולד לחיות ולמות מספר רב של פעמים עד לגלגול האחרון, מסמל את סיומו של תהליך תיקון הנשמה, מה שנקרא גלגולי הנשמה.
תופעת המוות מתרחשת כאשר הגוף מפסיק לתפקד כתוצאה מסיבה כלשהי, ואז בן האנוש נחשב כמת.
לאחר התרחשות תופעת המוות תודעתו של המת משתחררת באופן אינסטינקטיבי ועוזבת את הגוף הפיזי, ועוברת להיוולד מחדש בתוך גוף פיזי אחר.
לאחר המוות התודעה שעוברת לגוף אחר, תיוולד שוב בעולם החיים והמוות לעוד גלגול של הנשמה כשבמהלך החיים החדשים בן האנוש ימשיך את התיקונים והשינויים שעל הנשמה שלו לעבור.
כול גלגולי הנשמה מתבצעים, כאשר הנשמה מהופנטת והיא צופה בכול המתרחש בה, כלומר בתודעתה במשך מספר רב של גלגולים ללא כול יכולת להשפיע על מהלך הטרנספורמציה.
התהליך של גלגולי הנשמה יעשה עד אשר יושלמו כל התיקונים והשינויים שיגרמו לנשמה להיות מודעת לעצמה ולעצם קיומה ונצחית, לאחר שתתעורר בעולם האמיתי.
לאחר שהנשמה תתעורר בעולם האמיתי, שזה העולם שהוא מחוץ לעולם החיים והמוות, היא תהיה מודעת לעצמה ולעצם קיומה, האחראית הבלעדית לעצמה ונצחית, כמו הבורא ועם הבורא.
בן האנוש עוד בחייו רצוי שיבין את כול מכלול הנושאים הקשורים אליו מבחינה רוחנית, כדי להגיע לשלב הרוחני הסופי, ללא ההבנה הדרושה לא תוכל הנשמה שלו להיות מתוקנת בעולם האמיתי.
מבחינה אבולוציונית, קוסמית, חשוב לדעת שכול עוד בן האנוש לא יבין איך להתאים את גופו הפיזי לאורח החיים הבריא, והוא לא יהיה מותאם למהות ומטרת חייו, הן מהבחינה האבולוציונית, קוסמית, אז הוא לא ביצע לעצמו את התיקונים והשינויים הדרושים לתיקון הנשמה שלו.
מהות ומטרת החיים שלנו כבני אנוש, מהבחינה האבולוציונית, קוסמית, היא תיקון הנשמה שלנו מבחינה רוחנית.
מי אנחנו בכלל? מבחינה רוחנית מי שאנחנו באמת, נשמה.
הבורא ברא, יצר, את תוכנית האבולוציה שקשור לתהליך הקוסמי, שהיא תוכנית הלימודים שלנו להתפתחות אישית וחברתית כבני אנוש, כדי שנעבור בה את תיקון האישיות הדרוש לנו לשם תיקון הנשמה שיסתיים בסוף כול הדורות, כלומר סוף עולם החי, סוף החיים והמוות, סוף היקום, והתעוררות הנשמה שלנו בעולם האמיתי.
כול עוד לא נבין איך לתקן את עצמנו כבני אנוש נתענה ונתייסר.
לכן, אם ההתייחסות היא לנושא הרוחני, רצוי להבין את משמעות המוות, ולקבל את המוות בהבנה.
טקס הפולחן הרגשי והטקס הדתי בקבורת המת מיותר, כי עלינו להמשיך את החיים ולשאוף לתיקון עצמי מתמיד, ובכך להגיע לרוגע הפנימי ולחיים השלווים.
מסקנה: להיוולד מחדש, לחיות את החיים ולמות, זהו סבב אחד שמסמל את גלגול הנשמה שלנו עד לתיקון הסופי של הנשמה, תהליך שבו נלמד איך להפעיל, להזין, ולתחזק את הגוף  כך שנהיה נצחיים, רמה התפתחותית זו תסמל בעבורנו שהנשמה שלנו ביצעה לעצמה את כול התיקונים שהיא הייתה אמורה לבצע.
סיכום: תהליך האבולוציה שמאפשר להיוולד ואת החיים והמוות, הוא האמצעי שברא הבורא לשם התיקון של הנשמה שלנו, מה שנעשה במספר רב של גלגולים, וזאת כיוון שהתיקון אינו יכול להתבצע בגלגול אחד בלבד.
המסר במאמר: תופעת המוות מסמלת את הצורך של הנשמה להמשך התיקונים בגלגול הבא.
  

גלגול נשמות

גלגול נשמות.
מה זה גלגול נשמות? מבחינה רוחנית להיוולד בעולם החיים כביכול כבן אנוש ולמות, נחשב לגלגול אחד, מה שנעשה מספר רב של פעמים נחשב לגלגולי הנשמה.
כלומר, הנשמה עוברת מספר רב של גלגולים עד לתיקון הסופי שלה.
מטרת התיקון שנעשה במספר רב של גלגולי הנשמה היא להפוך את הנשמה, מנשמה שאינה מודעת לעצמה ולעצם קיומה לנשמה שמודעת לעצמה ולעצם קיומה, האחראית הבלעדית לעצמה ונצחית.
התיקון, הטרנספורמציה, השינוי והמעבר נעשה במספר רב מאד של גלגולים, כיוון שבכול גלגול נעשה תיקון מזערי יחסית בגלל שאורך החיים שלנו קצר, וגם בגלל הקושי הרב בתהליך השינוי עד למימוש והבאת הנשמה לתיקון הסופי שלה, כשבסוף התיקון הנשמה תתעורר בעולם האמיתי, ותהפוך להיות לנשמה שמודעת לעצמה ולעצם קיומה ונצחית.
התיקונים והשינויים שבן האנוש עובר בחייו עד למותו שנעשים בגלגול אחד, נעשים בהתאם לתוכנית לימודים שתוכננה בעבורו ומראש על ידי הבורא.
תהליך האבולוציה והקוסמי שקשורים זהו בית הספר שברא, שיצר, הבורא בעבור תיקון הנשמות.
מבחינה אבולוציונית תוכנית הלימודים שהיא תוכנית החקירה, הלמידה, וההתפתחות של המין האנושי בנויה, תוכננה, ונוצרה כך שתיקון הנשמה מבחינתה יהיה במיוחד בעבורה.
תוכנית הלימודים האבולוציונית תביא את תיקון הנשמה שאין לה כול שליטה על השינויים שהיא עוברת, שנמצאת במצב של הפנוט וצופה בכול המתרחש, תביא אותה בסוף כול הדורות, בסיום תוכנית הלימודים האבולוציונית קוסמית, ולאחר התעוררותה בעולם האמיתי, להיות מודעת לעצמה ולעצם קיומה ונצחית, ולהיות כמו הבורא ועם הבורא בעולם האמיתי.
רצוי שלא להתייחס לגלגולים קודמים.                                 
רצוי להתייחס ולהתמקד בגלגול הנוכחי שלנו מהסיבה שיש להתמקד בחיים הנוכחיים, בזהות החדשה שקיבלנו.
בכול פעם שאנחנו נולדים מחדש, כלומר עוברים גלגול, אנחנו נכנסים לתוכנית לימודים חדשה שכוללת בתוכה את כול ההבנות והתיקונים שצברנו מהגלגולים הקודמים שלנו, שמקדמת את הנשמה למטרה.
כול ניסיון להתמקד בדמות שהייתה לנו מהגלגול הקודם, יגרום לנו קונפליקט תודעתי, כיוון שאותו בן אנוש בגלגול הנוכחי הוא כבר אינו אותה הדמות מהגלגול הקודם, והוא אינו נמצא במציאות מהגלגול הקודם, כלומר במציאות הקודמת שהייתה לו, לכן חשוב להבין זאת ולהתמקד בגלגול הנוכחי.
מסקנה: להיוולד מחדש, לחיות את החיים ולמות, נחשב לגלגול אחד של הנשמה.
סיכום: מבחינה רוחנית, תוכנית החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית קוסמית, היא תוכנית התיקונים, הטרנספורמציה, השינוי והמעבר של כול נשמה ונשמה למודעות עצמית ונצחיות, שברא, יצר הבורא.
כול נשמה ונשמה מבחינה תודעתית הופנטה על ידי הבורא באמצעות שדר אנרגטי טלפתי, והיא נכנסה למציאות וירטואלית, כסרט שהוא תלת מימד כשהבמאי הוא הבורא, שבו הנשמה היא כביכול דמות בן אנוש שנמצא וחי במציאות שיש בה כביכול חיים ומוות, מה שנחשב כגלגול חיים אחד.
מטרת התוכנית של הבורא היא לגרום לנשמה שלא מודעת לעצמה ולעצם קיומה, להיות מודעת לעצמה ולעצם קיומה, שאחראית הבלעדית לעצמה ונצחית כמו הבורא.
בסוף כול גלגולי הנשמה ולאחר כול התיקונים והשינויים שהנשמה אמורה לעבור, הנשמה תתעורר מההפנוט שבה היא הייתה שרויה בעולם האמיתי עם שאר הנשמות שהיו צריכות לעבור תיקון ולצידו של הבורא שהוא נשמה נצחית.
המסר במאמר: להיוולד, לחיות את החיים ולמות, במספר רב של פעמים עד לתיקון הסופי של הנשמה נחשב לגלגולי הנשמה.

מוות בעריסה

מוות בעריסה.  

ממה נובעת תופעת מוות בעריסה? במאמר זה ברצוני להעלות אפשרות נוספת לסיבה שגורמת לתופעת מוות בעריסה.
תסמונת מוות בעריסה מתרחשת אצל תינוקות, בעיקר בחודשיים הראשונים לחייהם ולרוב בלילה, ותוך כדי כך שהם היו אמורים לישון.
הסיבה העיקרית למוות בעריסה נגרמת כתוצאה מטראומה.
טראומה רגשית זאת נגרמת לתינוק כתוצאה מהרגשת חרדת הנטישה.
הרגשת חרדת הנטישה שמרגיש התינוק עקב עזיבת האם את תינוקה, כשהיא מהווה בשבילו את הצורך והנזקקות הקיומית.
עומס רגשי זה גורם ללבו לקרוס, מה שמוביל למותו.
למה? כיוון שתינוק ששהה כתשעה חודשים בבטן אימו ושרק נולד, מהחודשים הראשונים לחייו הוא אינו מכיר מציאות אחרת מלבד המציאות שבה הוא היה צמוד לאימו.
בתהליך הלידה השינוי והמעבר של התינוק והיציאה מהרחם לחיים, משפיעים רגשית על התינוק.
בנוסף תינוק שנולד בבית החולים נלקח ומופרד, ולרוב הוא מנותק מאימו לאחר הלידה, לזמן, לתקופה, מסוימת ומועבר לחדר אחר.
בנוסף תינוק שנולד בבית החולים מגיע לבית הוריו החדש, והוא ברוב המקרים מובא ישירות לחדרו הפרטי החדש, כשהאם ברוב המקרים ישנה בלילה בחדר שהוא בנפרד מהחדר שבו נמצא תינוקה.
הניתוק של התינוק מאימו למשך הלילה בעת תהליך השינה, גורם או מעורר אצל התינוק טראומה רגשית שמתבטאת בחרדת הנטישה, וזאת כיוון שהתינוק היה רגיל במשך כתשעה חודשים לגור בתוך רחמה של אימו, והוא היה מחובר אליה מכול הבחינות כולל רגשית, וכך הוא היה מוגן ושמור וניזון מהאם, וקיבל את כל צרכיו כל אותה תקופה.
כיוון שבשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האנושית, האנושות מייצרת ומפעילה את הגוף הפיזי באמצעות הרגשות הפנימיים, הרגשות הפנימיים מורגשים ומועברים לעובר בעת שהותו ברחם מהאם, שלומד ומחקה את אותם דפוסי ההתנהגות הרגשיים של האם, וכך העובר מתאים את עצמו לאישיותו, ועם אותם דפוסי ההתנהגות שהעובר למד אותם מהאם עוד בהיותו ברחמה התינוק יולד ויצא לחיים, ויחיה באופן אינסטינקטיבי ויתנהג רגשית באופן אוטומטי, כשבשלב ראשוני זה בחייו אין לו את היכולת להיות מודע לעצמו, לעצם קיומו ובעיקר אין לו את היכולת לשלוט ברגשותיו.
האם שכנראה לא מודעת לתלות המוחלטת ובעיקר הרגשית של תינוקה בה, ועוזבת אותו אם זה בבית החולים או בבית במשך היום או במשך הלילה יוצר מצב שהתינוק מרגיש נטוש, מה שמעורר בתוכו את חרדת הנטישה, וגם אם זה לא יסתיים במוות בעריסה, הטראומה שבחרדת הנטישה תלווה את הילד במהלך חייו.
כדי להימנע מהתרחשות תופעת המוות בעריסה על התינוק להיות צמוד לאימו מרגע הלידה ועד שלב השחרור, כלומר מרגע יציאתו של התינוק לאוויר העולם רצוי שלא לעזוב אותו, ואף רצוי לכל תקופת ההנקה, ובמשך כל היום והלילה, ורצוי גם שהאם תישן עם תינוקה באופן צמוד ורצוף, כשהכוונה היא באותו החדר וביחד צמודים וישנים באותה מיטה, דומה להמשך הקשר שהיה בתהליך ההיריון, ורצוי להניק אותו מתי שהוא רוצה, כי כך הוא היה רגיל עוד בהיותו וולד ברחמה של אימו, רצוי לזכור שיש בכך סיכון כי נשים לא רגילות, ולכן יש ליועץ עם רופא וללמוד את הנושא.
מסקנה: הסיבה הנוספת לתסמונת מוות בעריסה, נגרמת כתוצאה מטראומה שבחרדת הנטישה שמרגיש התינוק בעיקר בשעות הלילה בעת תהליך השינה, כשהוא מרגיש בודד במיטתו וללא אימו לצידו, שאליה הוא היה רגיל ואליה הוא היה מחובר למשך כתשעה חודשים, שינוי פתאומי זה גורם לכך שליבו יפסיק מלפעום, אך מוות בעריסה יכול להתרחש לא רק בשעות הלילה.
לכן רצוי שהאם תהיה צמודה לתינוקה ולא תשאיר אותו בודד, בגלל שמבחינתו של התינוק מעשה הנטישה יעורר בתוכו את הרגשת חרדת הנטישה.
סיכום: מוות בעריסה נובע בעיקר, אך כנראה שלא רק, כתוצאה ממצב רגשי שאליו נקלע התינוק, עקב אירוע שמתפרש אצל התינוק כנטישה, כעזיבה, כפרדה, של אימו ממנו, מעשה שגורם לו לטראומה שמעורר בו את הרגשת חרדת הנטישה.
המסר במאמר: התייחסות עניינית למערכת היחסים המורכבת ובעלת שלבי התפתחות, שבין האם לתינוקה לאחר היוולדו, יכולה למנוע מהתרחשות תופעת מוות בעריסה שנובעת עקב חרדת הנטישה מלהתרחש.
 
        

   

מהות החיים

מהות החיים.
האם לחיים יש מהות ומטרה? לחיים יש מהות ויש להם מטרה.
מהות החיים היא לבצע את התיקון, לבצע את הטרנספורמציה, את השינוי, והמעבר מבן אנוש שאינו מודע לעצמו ולעצם קיומו שנולד וחי את חייו מתוך אינסטינקט ופועל ומתנהג באופן אוטומטי, לבן אנוש שמודע לעצמו ולעצם קיומו, האחראי הבלעדי לתכנון חייו, כשהמטרה היא להיות נצחי, אם המעשה נעשה במודע או שהוא נעשה שלא במודע.
מהות החיים היא בהבנה איך לכוון את הגוף הפיזי שלנו, כך שהוא יפעל ויתפקד באופן המאוזן והיציב, המתאים והבריא לו, תהליך זה מוביל אותנו למודעות עצמית.
כאשר נגיע לשלב התפתחותי מתקדם זה נהיה בריאים יותר, נאריך חיים יותר, נבטל את תהליך הזקנה, ואף נוכל להיות נצחיים.
איך מגיעים לרמה התפתחותית מתקדמת זו? כדי להגיע לרמה התפתחותית מתקדמת זו, רצוי להבין במגוון רחב של נושאים שכוללים בתוכם את הידע, איך להפעיל, איך להזין, ואיך לתחזק את הגוף.
למה? כיוון שהגוף צריך וזקוק לסדר ולשגרה בחייו, ולשמירה ולהגנה עליו במהלך החיים, וזאת על מנת שלא לשחוק אותו ולגרום לו לבלאי, וכך נימנע מעצמנו את כל אותן התופעות הפיזיולוגיות שפוקדות אותנו, המחלות, ושאר הנזקים שאנחנו גורמים לעצמנו.
מה הקשר למהות ומטרת החיים? הקשר הוא שברגע שנבין זאת נוכל להתחבר לעצמנו, לזהותנו האמיתית, ואז היכולת שלנו לפרש את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים, תעשה באופן ברור יותר, שפוי יותר, מה שיאפשר לרמת המודעות העצמית שלנו להתפתח.
בתהליך האבולוציה הידע שצברנו עובר מדור לדור, כשבשלב מסוים בתהליך נצא מדפוס הפעולה האינסטינקטיבי שאיתו נולדנו ומההתנהגות האוטומטית שאיתה אנחנו חיים ושנובעת מכך ונעבור לשלב של מודעות עצמית.
כלומר, ניכנס לשלב התפתחותי מתקדם יותר שבו נהיה מודעים לעצמנו ולעצם קיומנו, ונתחיל לבנות את עצמנו אחרת מהידוע לנו כיום, עם סדר תודעתי חדש כשבסוף התהליך מטרתו היא שנהיה נצחיים.
האפשרות להיות נצחיים עם הגוף, תאפשר לנו להיות נצחיים גם מבחינה קוסמית וגם כנשמה מבחינה רוחנית וזה מהות ומטרת החיים.
מסקנה: לתהליך האבולוציה יש מהות ויש מטרה, ולכן לחיים שלנו יש מהות ויש להם מטרה.
סיכום: מהות החיים היא תיקון, טרנספורמציה, שינוי, ומעבר למודעות עצמית כשהמטרה היא שנהיה נצחיים.
כדי להגיע לשלב התפתחותי מתקדם זה, רצוי לחיות באורח חיים רגוע ושלוו שמתאים ובריא יותר מהידוע לנו כיום.
כדי שנממש את מהות ומטרת חיינו עלינו לבצע לעצמנו סדר תודעתי אחר, חדש.
המסר במאמר: מהות ומטרת החיים היא להבין איך להיות נצחיים, הן מהבחינה האבולוציונית, הן מהבחינה הקוסמית, אבל בעיקר מהבחינה הרוחנית כנשמה.
 

החיים

החיים.
מהי ההגדרה לחיים? החיים הם מכלול התופעות ההתנהגותיות של האורגניזם החי, המסוגל להזדווג וליצור את התודעה והגוף הפיזי ולהתרבות, התנהגויות שנובעות כתוצאה מהשפעות חיצוניות לו, וגם אם זה כתוצאה משינוים והשפעות פנימיות לו, מרגע היווצרותו של האורגניזם החי ועד לרגע מותו.
בגלל המגוון הרחב של אפשרויות החיים הקיימות, ובגלל אין ספור האפשרויות ההתנהגותיות של האורגניזם החי, וגם כיוון שאין אף צורת חיים שזהה אחת לשנייה, אולי דומה, ניתן לנסות ולהבין את דפוס ההתנהגות של האורגניזם באמצעות התבוננות בלבד.
כול ניסיון לנסות ולהבין את החיים אחרת, יוצר מציאות שמתפרשת באופן שגוי, כלומר אי הבנת זהותו של האורגניזם החי והמציאות האמיתית שבה הוא נמצא וחי.
להיווצרות האורגניזם החי יש מהות ויש מטרה לחייו, והיא לעורר במסע חייו ודורותיו את התודעה למודעות עצמית ונצחיות בתהליך האבולוציה.
מסקנה: האורגניזם החי הוא הרכב אנרגטי מסוים שהוא בעל צורה, שניסיון החיים, חווית האירועים, החיים והידע שנצבר כתוצאה מכך, מאפשרים לו להשתנות, כלומר לעבור מוטציה גנטית.
סיכום: את השינוי ההתנהגותי והמבני, את המוטציה הגנטית שעובר האורגניזם החי בחייו ניתן להבין אך ורק מתוך צפייה והתבוננות בו.
השינוי ההתנהגותי והמבני מאפשר את התיקון, את הטרנספורמציה, את השינוי והמעבר האנרגטי של התודעה באמצעות הכלי, האמצעי שהוא הגוף הפיזי לשם ההתפתחות למודעות עצמית ונצחיות.
מטרת התיקון, הטרנספורמציה, השינוי והמעבר ההתנהגותי והבניה הפיזית של האנרגיה מרגע היווצרות האורגניזם החי היא להיות מודע לעצמו ולעצם קיומו האחראי הבלעדי לתכנון חייו ונצחי בתהליך שנקרא אבולוציה.
המסר במאמר: החיים הם מכלול ההתנהגויות והשינויים שעובר האורגניזם החי מרגע היווצרותו ועד לרגע מותו או נצחיותו בסוף המסע האבולוציוני.

    

טמפרטורת הגוף

טמפרטורת הגוף.
איך רצוי להתייחס לטמפרטורת הגוף? טמפרטורה זהו מדד שמבטא את רמת התנועה של חלקיקי האנרגיה.
חם וקר זהו מדד, שקבענו לעצמנו ביחס לעצמנו ולסביבה שבה אנחנו חיים.
המושגים חם וקר לא קיימים במציאות האמיתית, כלומר ביקום, כיוון שזהו מושג יחסי אך ורק אלינו.
מדידת הטמפרטורה, נעשית מתוך הצורך שלנו לחשב ולנסות להבין בעזרת שפת המתמטיקה את האנרגיה וגם כדי להתאימה לצרכינו.
אם תתבוננו בבעלי החיים בטבע, הם מתאימים את בנית גופם הפיזי לתנאי מזג האוויר והשטח שבהם הם חיים, ורובם עומדים במשימה ללא כל עזרים חיצוניים לשמירה על טמפרטורת הגוף שלהם.
הגוף הפיזי הוא סוג של הרכב אנרגטי שהוא בעל צורה.
ההרכב האנרגטי שלנו הוא בעל טמפרטורה.
מי שטמפרטורת הגוף שלו תעלה או תרד באופן דרסטי, יכול הדבר לגרום לפגיעה בריאותית ואף למותו.
לכן, רצוי לשמור על טמפרטורת הגוף, שצריכה להיות טמפרטורה קבועה ויציבה כדי לשרוד ולחיות.
טמפרטורת הגוף צריכה להיות כזו, שלא נחוש שחם לנו וגם שלא נחוש שקר לנו, וזה האיזון הבריא שאליו אנחנו צריכים לשאוף, ולשם כך רצוי שנהיה במודעות עצמית לכך.
ברגע שאנחנו מבחינים שחם לנו או שקר לנו, זה סימן שהגוף שלנו יצא מהאיזון.
ברגע שהגוף יצא מהאיזון וטמפרטורת הגוף השתנתה, עלינו לברר עם עצמו מהי הסיבה לכך, לתקן ולהחזיר את המצב חזרה ליציבות.
בטמפרטורת גוף גבוהה ובטמפרטורת גוף נמוכה, ההשפעה יכולה להזיק לבריאותנו, אבל התרגום שלנו לחום ולקור יכול להטעות אותנו.
למה? כי רצוי להיות מודעים לכך, שהתופעה שאנחנו עדים לה בעת שטמפרטורת הגוף שלנו גבוהה היא שקר לנו, וכאשר היא נמוכה אז חם לנו.
כלומר, התרגום לשדרים שמגיעים מהגוף הם, כשחום הגוף הוא גבוה קר לנו, וכשחום הגוף הוא נמוך אז חם לנו, מצב זה מטעה, ולכן כדאי להיזהר, כדי שלא להחמיר את המצב הבריאותי.
חשוב לזכור, כשטמפרטורת הגוף יוצאת מהאיזון הדבר גורם להזיות, בעיקר כאשר טמפרטורת הגוף גבוה או נמוכה באופן חריג.
ההבדל בנינו לבין שאר בעלי החיים בטבע הוא בכך, שאנחנו נמצאים בשלב מתקדם יותר מבחינת תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית שלנו ביחס אליהם.
כלומר, אנחנו נעזרים באמצעים חיצוניים, לשם שמירה על טמפרטורת גוף יציבה ובריאה לנו, ואילו רוב בעלי החיים אינם מודעים לאפשרות זאת, ולכן הם אינם זקוקים לכך, כי הם מסתמכים על היכולות הפיזיולוגיות שלהם, מה שאנחנו כבר לא עושים.
בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות שבו אנחנו נמצאים, איננו מתרגמים נכון את האני העצמי שלנו, ולכן אנחנו מנותקים מזהותנו האמיתית, כתוצאה מכך, רמת המודעות העצמית שלנו לא מאפשרת לנו לפרש ולדעת בכוחות עצמנו מהי טמפרטורת הגוף שלנו באופן עצמאי.
כתוצאה מכך, אנחנו לא יודעים איך לשמור על טמפרטורת הגוף, ולכן אנחנו זקוקים לייעוץ רפואי ולעזרים חיצוניים, וזאת כדי למדוד ולדעת את טמפרטורת הגוף שלנו.
איך החל הכל? טמפרטורת הגוף החלה להיווצר, ברגע שנוצרה הריאקציה בין הזרע והביצית, שאפשרה את תהליך בנית התודעה והתא הראשון שלנו, בראשיתו של תהליך לבנייתו של הגוף מתאים תאים עד לשלמותו.
לכל תא ותא בגוף יש את הטמפרטורה הקבועה, שלו הוא זקוק וזאת כדי להתקיים, לשרוד ולחיות.
מה שמאפשר לכל תא ותא בגופנו את העבודה והטמפרטורה הקבועה, שקשור למספר נושאים שהם חיצוניים לגוף, ולמספר נושאים שהם פנימיים לגוף שרצוי להבין בהם.
הגורמים החיצוניים שמשפעים על טמפרטורת הגוף הם, תזונה, שתייה, חמצן, לבוש, בית, מזג אוויר, שקשורים לאורח חיים ועוד, וגם גורמים טכנולוגים שהמצאנו, שיכולים להשפיע על טמפרטורת הגוף, כמו: תנור, קמין, מזגים למיניהם ועוד.
הגורמים הפנימיים שמשפעים על טמפרטורת הגוף הם, תנועת הגוף, עבודת המוח, עבודת התא שיוצר ומשחרר אנרגיה שהיא בעלת טמפרטורה, עבודת האיברים הפנימיים, זרימת הדם, הורמונים, רגשות ועוד.
הגורמים החיצוניים והגורמים הפנימיים, משפיעים באופן ישיר על טמפרטורת הגוף שלנו.
גם על הגורמים החיצוניים וגם על הגורמים הפנימיים, אנחנו יכולים לבקר ולהתאימם לשמירת טמפרטורת הגוף, ולכן אנחנו האחראים הבלעדיים לכך שטמפרטורת גופנו תהיה קבועה, מאוזנת ויציבה.
כשהשאיפה היא להביא את תפקוד הגוף למצב שטמפרטורת הגוף תהיה לא חמה ולא קרה וזה המצב הקבוע, היציב והמאוזן, כלומר שלא יהיה לנו חם ושלא יהיה לנו קר.
אי שמירה על טמפרטורת גוף קבועה, מאוזנת ויציבה, יכולה לגרום לפגיעה בריאותית, לבלאי, להחלשת המערכת החיסונית שלנו, לשחיקה, לפגיעה בתאים, באיברים פנימיים, לתופעות פיזיולוגיות, הזיות, מחלות, זקנה ואף למוות.
חשוב להבין, שרק אנחנו בעצמנו מתוך הבנה, רצון ובניית היכולת יכולים לקבע, לאזן, ולייצב את טמפרטורת הגוף שלנו בעצמנו.
אורח חיים רגוע ושלוו, מאפשר להביא את הגוף למצב שבו הוא יתפקד באופן הבריא, כאשר טמפרטורת הגוף זהו נושא אחד וחשוב מתוך מגוון רחב של נושאים הקשורים שיש להבין בהם ולחיות על פיהם.
איך נעשית הבקרה על טמפרטורת הגוף שלנו? כדי לענות על השאלה הזו, רצוי קודם כל להבין ממה אנחנו מורכבים?
בן האנוש מורכב מהתודעה והגוף הפיזי, התודעה היא מי שאנחנו.
הגוף הפיזי שלנו הוא רובוט ביולוגי, שנבנה בתהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית שלנו.
בעת התרחשות תופעת המוות, התודעה משתחררת ועוזבת את הגוף הפיזי המת.
האיבר המקשר בין התודעה לגוף הוא המוח.
המוח מתרגם את השדרים שמגיעים מהגוף אלינו לתודעה, המוח גם ממיר את השדרים שמשודרים מהתודעה לגוף לשם הפיקוח, הבקרה, השליטה וההפעלה.
נהוג לחשוב שהבקרה על טמפרטורת הגוף נעשית במוח, לכן כדאי לדעת שהבקרה נעשית אצלנו בתודעה.
התודעה מקבלת את השדרים על הטמפרטורה של הגוף שמתורגמים בעזרת המוח, בתודעה אנחנו מעבדים את הנתונים ומגיעים למסקנה, המסקנה שהגענו אליה בתודעה משודרת למוח, כלומר מהתודעה ניתנות הפקודות שעוברות דרך המוח לתיקון ולשינוי טמפרטורת הגוף במידת הצורך, הדבר נעשה באופן אינסטינקטיבי ושלא במודע, אבל אם אנחנו מבינים זאת הידע הזה עובר אלינו למודע.
מסקנה: כאשר אנחנו חשים שלא חם לנו ושלא קר לנו, זה סימן שהגוף מתפקד באופן קבוע, מאוזן, יציב ובריא, מבחינת טמפרטורת הגוף.
סיכום: טמפרטורה זהו מדד, שמבטא את רמת תנועת חלקיקי האנרגיה.
הגוף הפיזי האנושי, הוא גם כן סוג של הרכב אנרגטי שהוא בעל צורה ובעל טמפרטורה.
חום וקור זהו מדד יחסי שהמצאנו לעצמנו, כדי שיתאפשר לנו למדוד ולהעריך את טמפרטורת הגוף, וזאת בגלל חוסר היכולת שלנו להיות מודעים לטמפרטורת הגוף שלנו בשלב זה.
במציאות האמיתית, ביקום, שאנחנו חלק ממנו, לא קיים המושג היחסי חום וקור, למרות שסיגלנו לעצמנו מדדי טמפרטורה.
במציאות האמיתית, אפשר אך ורק לנסות ולהבין את התנהגות האנרגיה.  
המסר במאמר: יש לשמור על טמפרטורת גוף קבועה, מאוזנת ויציבה.
שמירה על טמפרטורה גוף קבועה, יציבה ומאוזנת, מאפשרת לנו להיות בריאים יותר, כמובן שנושא הבריאות קשור למגוון רחב של נושאים שיש ללמוד וליישם אותם בחיינו.