חפש בבלוג זה

תרגום/Translate

חפש בבלוג זה. Search this blog

‏הצגת רשומות עם תוויות אלוהים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אלוהים. הצג את כל הרשומות

אלוהים או בורא

אלוהים או בורא.
יש אלוהים או קיים בורא? אלוהים שהאיש המאמין מדבר, פונה, מתפלל אליו, המוזכר בדתות הוא אינו הבורא.
קיים בורא לבן האנוש, לעולם וליקום.
אם כך מהו ההבדל? אלוהים שהאיש המאמין רוצה להתחבר אליו, קשור באופן ישיר לתהליך תיקון האישיות שלו, כשהמטרה היא להבין מהי הזהות האמיתית ולהתחבר אליה, כשאלוהים הוא בעצם שלב בתהליך התיקון.
לכן, כאשר האיש המאמין מדבר, פונה, מתפלל לאלוהים הוא בעצם מדבר לעצמו אך הוא אינו מודע לכך.
התיקון יתבצע מעצם ההבנה שהאיש המאמין מדבר לעצמו, ובכך הוא יתחבר לאני העצמי שלו.
הבורא לעומת זאת ברא את בן האנוש, העולם והיקום, כשתוכנית האבולוציה היא תוכנית הלימודים של המין האנושי, ולכן עלינו להבין איך ולתקן את עצמנו בעצמנו ובעזרת האנשים שסביבנו, המשמשים לנו כהשתקפות, כשבסוף התהליך הנשמה תתוקן.
מרגע הבריאה ועד לסיומה אי אפשר היה בעבר, בהווה, ובעתיד ליצור כול קשר עם הבורא, כי הוא אינו משתתף בתוכנית התיקון של הנשמות בעולם החיים, שמתנהלת בינינו בלבד.
את הפתרון לחידה לעצם קיומו של בורא, ניתן למצוא מעצם השאלה שמופנית לעצם קיומנו, כלומר מי אנחנו כאנרגיה שהיא בעלת הרכב וצורה ביקום, כשהתשובה לכך נעוצה בתהליך האבולוציה וההבנה למהות ומטרת החיים, כשהמטרה שלנו  מבחינה תודעתית כשהגוף משמש ככלי להגיע למצב הצבירה של האנרגיה ביקום, שהיא אותה האנרגיה שהתנפצה לה במפץ הגדול, שזו ישות אנרגטית ניטרלית ונקייה שמודעת לעצמה ולעצם קיומה ונצחית. 
מה שמוביל לתשובה שקיים בורא, כי ישות אנרגטית שמודעת לעצמה ולעצם קיומה ונצחית אינה יכולה להתנפץ, ולכן המפץ הגדול לא היה יכול להתרחש.
מסקנה: אלוהים זוהי דמות דמיונית בתודעתו של האיש המאמין שהוא יצר אותה, וזאת כתוצאה מחוסר למודעות עצמית.
דיבור, פניה, ותפילה לאלוהים, יוצר מצב שבו האיש המאמין מדבר לעצמו, אך הוא אינו מודע לכך.
כתוצאה מחוסר למודעות עצמית זו, יוצר האיש המאמין לעצמו קונפליקט, ניגוד, באישיות.
התיקון יעשה מעצם ההבנה והפנית הדיבור הפנימי לעצמנו, מה שנקרא דיבור עצמי פנימי, מה שיחבר אותנו לאני העצמי שלו, לזהותו ולאישיות נשגבת זו אנחנו שואפים לרוב שלא במודע.
סיכום: אלוהים קשור באופן ישיר לתהליך תיקון האישיות.
הבורא קשור באופן ישיר לבריאה, ליצירה, של המין האנושי, העולם והיקום.
כדי להבין ולא להאמין לעצם קיומו של בורא, וכדי להגיע לתובנה זאת ולפתור לעצמנו את החידה לשאלה האם קיים בורא, עלינו לבצע לעצמנו תיקון אישיות, תיקון שיאפשר לנו את השפיות.
מרגע הבריאה, היצירה, לא ניתן היה בעבר, בהווה ובעתיד, ליצור כול קשר עם הבורא.
תהליך האבולוציה שברא הבורא, היא תוכנית הלמודים שלנו בני האנוש לתיקון אישיות, מה שיאפשר את תיקון הנשמה שלנו מהבחינה הרוחנית.
המסר במאמר: אלוהים המוזכר בתורה ובדתות הוא אינו הבורא מהבחינה הרוחנית.
 

עשרת הדיברות

עשרת הדיברות.
האם עשרת הדיברות ניתנו מאלוהים למשה רבנו?
ציטוט מויקיפדיה "וַיְדַבֵּר ה' אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל: וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים:" (דברים ד' י"ב)
1.      "וַיְהִי שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים: וַיְהִי בְּרֶדֶת משֶׁה מֵהַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד משֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר וּמשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ:" (שמות ל"ד כ"ח).
ישנם עוד מקורות נוספים במקרא בהן נרמזים עשרת הדברות, לפי פרשנות  חז"ל.

הנוסח הראשון בשמות פרק כ,ב-יד פרשת יתרו
1.      אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים.
2.      לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי. לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ. לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם - כִּי אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא, פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשׂנְאָי, וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי.
3.      לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא - כִּי לֹא יְנַקֶּה יְהֹוָה, אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא.
4.      זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ, וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ. לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ - כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ.
5.      כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ - לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.
6.       לא תרצח.
7.      לֹא תִנְאָף.
8.      לֹא תִגְנֹב.
9.      לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר.
10.        לא תחמוד בֵּית רֵעֶךָ. לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ, וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ.
עשרת הדיברות מופיעים במפורש שוב בפרשת ואתחנן במעט שינויים (קיימות מחלוקות לגבי חלוקת הקטע לעשרה ציוויים, וישנן כמה חלוקות שונות).
אנסה להסביר את הגרסה שלי למה שקרה, אם קרה, בהר סיני.
המין האנושי עבר, עובר, ועוד יעבור תיקונים ושינוי אישיות במהלך תהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית שלו, לתהליך ההתפתחות יש מהות ויש לו מטרה.
המטרה בתהליך זה היא לגרום לבן האנוש שנולד וחי את חייו באופן אינסטינקטיבי עם דפוס התנהגות שאיתו הוא נולד ושעל פיו הוא מתנהג באופן אוטומטי, ללא כול יכולת להיות מודע לעצמו ולעצם קיומו, לתקן ולשנות את אישיותו ולהפוך ולהיות מודע לעצמו ולעצם קיומו, האחראי הבלעדי לתכנון חייו ונצחי.
סיפור יציאת מצרים ומתן התורה, אם אכן התרחשו האירועים הללו, הם שלב בתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית שלנו למודעות עצמית שהאנושות עברה כחלק מחיפוש אחר זהות והבנת המציאות.
בתהליך שעברה אז קבוצת האנשים שקראו לעצמם יהודים אשר האמינו באלוהים, כשמנהיגם היה משה רבנו, הם חוו חוויות מתוך האירועים שהתרחשו בחייהם.
אחת מהחוויות התרחשה כאשר משה רבנו ירד מהר סיני כשבידיו לוחות הברית, הייתה זו תקופה שבה האנושות, וגם משה רבנו חיו ברמת מסוימת של מודעות עצמית והתפתחותית.
רמת המודעות של משה רבנו באותה תקופה הייתה כזו שהוא לא היה מודע ליכולות שלו, ולכן את המעשים שהוא עשה הוא יחס לאלוהים.
אבל, האלוהים שמשה רבנו יחס אליו את כל ההתרחשויות שקרו לו היה הוא עצמו, וזה מצב שמשקף אישיות בעלת קונפליקט, ניגוד תודעתי.
אפשר לאבחן את התופעה הזו גם כיום, אצל האנשים שמאמינים וחושבים שהם מתפללים, פונים, מבקשים, מדברים לאלוהים, כאשר בעצם הם מדברים לעצמם, ושאת מעשיהם הם גם כן מיחסים לאלוהים, כאשר הם אחראים למעשיהם.
תוכנית הלימודים להתפתחות אישית וחברתית היא תהליך שנקרא אבולוציה.
התוכנית מתוכננת כך שההתפתחות של המין האנושי תהיה בינינו לבין עצמנו.
לכן, עשרת הדיברות הם שלב קדום בהיסטוריה בתהליך ההתפתחות שלנו, שלב שבו ניסינו להתאים לעצמנו זהות ואורח חיים.
מסקנה: עשרת הדיברות לבד אינן מאפשרות לנו את התיקון, את השינוי, שיאפשרו לנו להיות מודעים לעצמנו ולעצם קיומנו ולמציאות, להיות בריאים יותר, רגועים יותר, שלווים יותר, אבל בעיקר עשרת הדיברות לא מאפשרות לנו את מימוש מהות ומטרת החיים למודעות ונצחיות.
סיכום: עשרת הדיברות שמשה רבנו נתן ליהודים במעמד הר סיני, אלה הם דברות שמשה רבנו בעצמו כתב אותם על פי רמת המודעות שהייתה לו אז לאותה התקופה, וזאת מתוך כוונה לעשיית סדר תודעתי חדש לעצמו ולאותה קבוצת האנשים המאמינים.
משה רבנו כבן אנוש לאותה תקופה עם רמת המודעות שלו לא היה מחובר לעצמו, לזהותו האמיתית, ולכן הוא פרש באופן שגוי את המציאות האמיתית שבה הוא נמצא ושבה הוא חי.
לכן, את כול אותן עשרת הדיברות שהוא כתב הוא יחס לאלוהים, כשבעצם האלוהים שמשה רבנו יחס אליו את מתן עשרת הדיברות ואירוע חקיקתם בסלע היה הוא עצמו, כלומר משה רבנו חי בקונפליקט שלא איפשר לו לקשר את מעשיו לעצמו.
אף בן אנוש לא יצר בעבר, ולא יוצר, ולא יצור בעתיד כול קשר עם הבורא, וגם הבורא עצמו לא יצר, יוצר, או יצור כול קשר עם אף בן אנוש, וזאת כיוון שעלינו להבין וללמוד בעצמנו ועל עצמנו ובכוחות עצמנו איך לבצע את התיקונים והשינוי האישיות ובכך להתחבר לאני העצמי, לזהותנו האמיתית.
המסר במאמר: עשרת הדברות הן אינן הסדר התודעתי שיאפשר לנו את המודעות העצמית את השפיות ואת ההתחברות לזהותנו האמיתית, ועד שלא נבצע את התיקון ואת השינוי האישיותי, לא נוכל להבין את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים, הן מהבחינה האבולוציונית, הן מהבחינה הקוסמית, אבל בעיקר מהבחינה הרוחנית.
 

הבריאה

הבריאה.
מהי הבריאה? בריאה היא היכולת לתכנן וליצור מציאות.
הבריאה מיוחסת לבורא והיא נחשבת כתופעה על טבעית, למה? כי הבריאה כולה מתרחשת בדמיונו של הבורא כהוויה ללא עבר הווה ועתיד.
הבריאה, היצירה, החלה כאשר נברא בן האנוש, העולם, והיקום וכול מה שהוא מכיל בתוכו.
אבל, כדי להבין האם אכן באמת התרחשה תופעת הבריאה, צריכים קודם כול לפתור את החידה לשאלה, האם קיים בורא לכול? הפתרון לחידה האם קיים בורא לכול נמצא בהתבוננות פנימית,
כלומר בפרוש והבנה לזהותנו האמיתית.
רק לאחר מכן נוכל ויהיה באפשרותנו לפרש ולהבין את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים, ולייחס זאת למהות ומטרת חיינו, הן מהבחינה האבולוציונית, קוסמית, אבל בעיקר מהבחינה הרוחנית.
מה מהות ומטרת החיים? מהות ומטרת חיינו היא להיות מודעים לעצמנו ולעצם קיומנו ונצחיים.
ואז? ברגע שנגיע לרמה התפתחותית מתקדמת זו, ועם המודעות העצמית שתאפשר לנו להבין איך להיות נצחיים, נוכל להבין שהבריאה, היצירה, היא בעצם מציאות מדומה.
כלומר, היכולת שלנו להתחבר לזהותנו האמיתית ולפרש את המציאות האמיתית, תאפשר לנו להבין את התהליך האבולוציוני ואת התהליך הקוסמי, כשיכולת התפתחותית זו תאפשר לנו להבין שהתרחשות המפץ הגדול לא התרחשה כלל, כיוון שהאנרגיה שהתנפצה לה במפץ הגדול לא הייתה יכולה להתנפץ.
לכן, היקום וכול מה שהוא מכיל בתוכו אשר כולל גם אותנו אינו קיים כלל, מה שמקשר אותנו לנושא הרוחני.
מהי הבריאה? הבריאה היא תולדה של הפנוט הנשמות שצריכות לעבור תיקון.
במציאות הרוחנית אנחנו נשמות, ישנן נשמות שמודעות לעצמן ולעצם קיומן ונצחיות, וישנן נשמות שאינן, כדי שאותן נשמות אשר אינן מודעות לעצמן ולעצם קיומן יעברו תיקון, טרנספורמציה, שינוי ומעבר למודעות עצמית ונצחיות כמו הבורא, ברא, יצר, הבורא את היקום וכול מה שהוא מכיל בתוכו אשר כולל בתוכו גם את בן האנוש והעולם, וזאת כדי שישמש כבית ספר שבו הנשמות יעברו את הטרנספורמציה בתהליך שנקרא אבולוציה.
איך זה נעשה? כאשר הבורא החל את תהליך הבריאה, היצירה, הוא הפנט ושידר באופן טלפתי לכול אותן הנשמות שאמורות לעבור תיקון שדר אנרגטי, מה שמאפשר לכול נשמה ונשמה שהופנטה על ידי הבורא לצפות במתרחש בתודעתה.
מרגע שהנשמה הופנטה וקלטה את השדר האנרגטי ששודר ונקלט בתודעתה על ידי הבורא, הנשמה צופה בתודעתה כשהיא כביכול בן אנוש שנמצא כביכול בעולם החיים והמוות כחלק מהיקום.
לנשמה מהגלגול הראשון ועד הגלגול האחרון שלה והתעוררותה בעולם הרוחני האמיתי אין כול אפשרות להשפיע על מהלך העניינים.
כלומר, בן האנוש הוא דמות וירטואלית שנמצא בעולם וירטואלי, במציאות מדומה, סרט שמוקרן לתודעה של הנשמה.
הסרט ששודר מהבורא מוקרן לתוך תודעתה של כול נשמה ונשמה, כאשר הבורא הוא זה שתכנן, יצר, וברא את תכנית הלימודים שנקראת תהליך ההתפתחות האבולוציונית וזה בית הספר שלנו, כביכול כבני אנוש כשעלינו לעבור בה תיקונים ושינויים.  
מרגע שהנשמה הופנטה והיא צופה בתוכה, בתודעתה, והיא כביכול כבן אנוש הראשון בעולם החיים, רק אז נברא העולם והיקום וכול מה שהוא מכיל בתוכו.
כלומר, בן האנוש, העולם, והיקום וכל מה שהוא מכיל בתוכו נבראו בו זמנית.
לכן, מבחינה רוחנית כשאנחנו בני האנוש מדברים על העולם שמחוץ לעולם החיים והמוות, אנחנו מתכוונים למה שקורה לנו כנשמות בעולם הרוחני, האמיתי, שהוא מחוץ למציאות המדומה.
מסקנה: בן האנוש הראשון, העולם, היקום וכול מה שהוא מכיל בתוכו, נבראו, נוצרו, בו זמנית בתודעתנו כנשמות על ידי הבורא.
סיכום: לאחר ההתחברות של בן האנוש לאני העצמי שלו, לזהותו האמיתית, יתאפשר לו לפרש את המציאות שבה הוא נמצא ושבה הוא חי באופן ברור יותר, שפוי יותר, מה שיאפשר לו לפתור את החידה לנושא האבולוציוני, קוסמי ורוחני.
הפתרון לחידה האבולוציוני יוביל לפתרון הנושא הרוחני, שיאפשר את ההבנה שהמפץ הגדול לא התרחש, והחלל וכול מה שהוא מכיל אינו קיים כלל.
מה שיוביל אותנו למסקנה שכולנו נשמות, נשמות שנמצאות במצב של הפנוט.
הבריאה ותהליך האבולוציה מאפשרים לנו כנשמות לעבור תיקון, טרנספורמציה, שינוי אנרגטי ומעבר למודעות עצמית ונצחיות, כמו הבורא.
המסר במאמר: בן האנוש הוא דמות וירטואלית, במציאות וירטואלית, שהיא מציאות מדומה, שברא, שיצר, הבורא בתודעתנו כנשמות וזוהי הבריאה.
  

גורל רוחני

גורל רוחני. 
האם יש לנו שליטה על חיינו מבחינה רוחנית? גורל פירושו מקרה, אקראי, מזל.
חיינו מבחינה רוחנית נקבעו לנו עוד מלפני שנולדנו.
כול מה שקרה, קורה ויקרה לנו אמור לקרות לנו.
לכן, מבחינה רוחנית האירועים שמתרחשים בחיינו הם אינם קורים לנו במקרה, באופן אקראי, במזל.
כלומר, מבריאת בן האנוש הראשון, העולם, והיקום וכול מה שהוא מכיל בתוכו, ועד סוף כול הדורות, סוף היקום, סוף כול גלגולי הנשמה, הכול תוכנן מראש.
גלגול אחד של הנשמה שעוברת מספר רב של גלגולים, פירוש הדבר להיוולד ולחיות את החיים ולמות.
תכנון חיינו נקבע על ידי הבורא שהוא המנהל של בית הספר, מה שנקרה עולם החיים והמוות, מהגלגול הראשון ועד הגלגול האחרון שלנו.
תוכנית האבולוציה היא בית הספר של החיים שבו נעבור כנשמות את התיקונים הדרושים.
התיקונים הדרושים מטרתם לגרום לנשמה להיות מודעת לעצמה ולעצם קיומה ונצחית, כמו הבורא.
תהליך ההתפתחות האבולוציונית של המין האנושי היא תוכנית הלימודים שלנו כבני האנוש בעולם החיים והמוות.
מבחינה רוחנית מי שאנחנו באמת, נשמות.
הנשמות עוברות תיקון בעולם החיים והמוות.
תיקון הנשמה זהו תהליך שנעשה במשך גלגולי חיים רבים.
בכול גלגול הנשמה עוברת תיקון מסוים, כיוון שהתיקון, הטרנספורמציה, השינוי והמעבר מנשמה שהיא אינה מודעת לעצמה ולעצם קיומה לנשמה שמודעות לעצמה ולעצם קיומה ונצחית, זהו שינוי שכרוך בתהליך שהוא ארוך מסובך וקשה, ולכן מספר הרב של גלגולים שצריכה לעבור הנשמה.
אנחנו כביכול, כבני האנוש בסך הכול דמויות וירטואליות בתוך המציאות המדומה, הסרט, שנקרא חיים בתהליך האבולוציה.
איך הדבר נעשה? הדבר נעשה באמצעות הפנוט הנשמה שצרכה לעבור תיקון על ידי הבורא.
כלומר, ההפנוט מתבצע באמצעות טלפתיה, שדר אנרגטי שמשודר מתודעתו של הבורא לתודעתה של הנשמה המהופנטת, ואז הנשמה שצריכה לעבור תיקון תיוולד ותיכנס כביכול לעולם החיים והמוות, אבל זו אשליה.
תוכנית ההתפתחות האבולוציונית זהו בית הספר שלנו, כשכול תוכנית הלימודים הזו תוכננה על ידי הבורא, ולנו כבני האנוש בעולם החיים אין כל שליטה על מה שקרה, קורה, ויקרה לנו בחיינו.
אנחנו כנשמות מבחינה רוחנית בסך הכול צופים במתרחש בתודעתנו וצופים בעצמנו כביכול כבני אנוש ובכל מה שמתרחש וקורה לנו בעולם החיים והמוות, שהיא תוכנית החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית שתכנן הבורא.
איך זה נעשה? השדר האנרגטי שמשודר על ידי הבורא משודר לתודעתנו כנשמות לאחר שהופנטנו על ידי הבורא, ומרגע זה אנחנו אך ורק צופים בסרט שמתרחש בתוכנו, בתודעתנו כנשמות.
האם הנשמה היא בתוך הגוף או שהגוף נימצא בתוך התודעה של הנשמה?
הגוף הפיזי האנושי הוא דמות וירטואלית בתוך תודעתה של הנשמה שצופה בו, ולא ההפך כמו שנהוג לחשוב שהנשמה היא בתוך הגוף וחשוב מאד גם להבין את ההבדל.
התיקונים שלנו כביכול כבני אנוש בעולם החיים זו למידה על גופנו, כלומר ממה מורכב הגוף הפיזי שלנו, ואיך להפעיל, להזין, ולתחזק אותו, כך שהוא יפעל ויתפקד באופן מכוון ובריא.
כאשר הגוף יפעל ויתפקד באופן מכוון, נוכל להבין את ההתאמה שלנו למהות ומטרת החיים מבחינה אבולוציונית, קוסמית ורוחנית.
בסוף כול התהליך, כלומר בסוף כל הדורות אנשים יהיו מתוקנים, מודעים יותר, מפותחים יותר, ששואפים לשלמות פנימית, כלומר השאיפה היא שמבנה הדי.אן.אי שלנו יהיה כמה שיותר מושלם, מה שיאפשר את אריכות החיים באופן הבריא, ביטול הזקנה, כשהמטרה היא להיות נצחיים.
בסיום תוכנית התיקונים כשנגיע להיות נשמות שמודעות לעצמן ולעצם קיומן והאחראיות לגורלן ונצחיות, נהיה כמו הבורא ונתעורר ונימצא עם הבורא בעולם האמיתי.
מסקנה: כשאומרים שכול המתרחש בחיינו הוא גורל רוחני, כלומר שהאירועים מתרחשים באופן אקראי, במקרה, במזל, הדבר אינו כך, זאת כיוון שכול החיים של כול אחד ואחת מאיתנו תוכננו על ידי הבורא, ואין לנו כל שליטה על מה שקרה, קורה ויקרה לנו.
לאחר שמבינים את הנושא הרוחני רצוי להתייחס ולקבל את כול מה שקורה לנו בהבנה וברוגע ובשלווה.
סיכום: ברגע שנבין ונשלים עם המתרחש בחיינו מבחינה רוחנית ללא כול ניסיון התנגדות רגשיות, עשינו לעצמנו תיקון עצמי משמעותי, שכתוצאה מכך נהיה יותר רגועים ושלווים בעולם החיים והמוות.
הבנת הנושא הרוחני, רק מעצם ההבנה עצמה הוא תיקון עצמי חשוב מאד ושלב התפתחותי מתקדם לקראת סוף התהליך של ביצוע כול התיקונים שלנו.
חשוב להבין שכול בני האנוש בעולם כקהילת המין האנושי הם קהילה אחת עם אותה מטרה רוחנית.
לכן, כול בני האנוש בעולם צרכים להתאחד לקהילה אחת עם מטרה רוחנית משותפת, וללא ההפרדה שקיימת בקהילת המין האנושי כיום, כתוצאה מהחלוקה של בני האנוש לדתות, כתות, מדינות עם גבולות שיצרנו לעצמנו, כי כולנו בסופו של דבר נשמות שצריכות לעבור תיקון.
המסר במאמר:
הנשמה שצריכה לעבור תיקון מהופנטת על ידי הבורא, ובאמצעות שדר טלפתי הנשמה צופה בכול המתרחש בתודעתה, והיא כביכול נמצאת בעולם החיים כבן אנוש, וכך היא עוברת גלגולים רבים עד לתיקון הסופי.
  

הבורא ההוכחה האמיתית לקיומו

הבורא ההוכחה האמתית לקיומו.
איך אפשר לפתור את החידה לעצם קיומו של בורא לכול? כשמתכוונים לבורא הכוונה היא לישות "אנרגטית" שתכננה, שיצרה ובראה אותנו בני האנוש את העולם שבו אנחנו נמצאים וחיים ואת היקום וכול מה שהוא מכיל בתוכו, בורא שתכנן ושאחראי לכול המתרחש מרגע היצירה ועד לסיומו של העולם והיקום מלהתקיים.
כדי לפתור את החידה לעצם קיומו של בורא לכול, אנחנו צריכים להתחיל לפתור לעצמנו כמה חידות, ולכן עלינו להתחיל מעצם היווצרותנו וקיומנו.
חידה ראשונה, איך נוצרו החיים מבחינה אבולוציונית, שזה בית הספר שלנו למודעות ונצחיות?
החיים נוצרו כאשר בשלו להם התנאים על פני העולם שלנו ליצירת הרכב אנרגטי שהוא בעל צורה, הרכב אנרגטי זה בשלב מסוים התפצל לו להרכב זכרי והרכב נקבי.
פיצול להרכב נקבי והרכב זכרי אפשר את ההזדווגות ביניהם ואת ההתרבות.
בעת ההזדווגות בין הזכר והנקבה נוצרה לה התודעה ובנייתו של הגוף הפיזי.
מהי התודעה? התודעה היא אנרגיה הזהה לאותה האנרגיה שיצרה את העולם.
כלומר, התהליך האינסטינקטיבי שמתרחש לו בעולמנו על מגוון הרחב של האפשרויות הקיימות בו נוסף לנו הוא ליצור את התנאים שיאפשרו את שכפולה של אותה האנרגיה שממנה נוצר הכול.
שיכפול זה מאפשר את יצירת מצב הצבירה.
כלומר, מצב הצבירה של העולם והיקום הוא אינו גז, נוזל, מוצק ופלזמה, אלא אנרגיה ניטראלית נקייה, אנרגיה הזהה לאותה האנרגיה שממנה נוצר הכול.
חידה שנייה, ממה מורכב בן האנוש, מה מהות ומטרת החיים?
בן האנוש מורכב מהתודעה ומהגוף הפיזי, התודעה היא מי שאנחנו.
התודעה שהיא מי שאנחנו זהה לאותה האנרגיה ניטראלית ונקייה, שממנה נוצר הכול.
מבחינה אבולוציונית, התודעה שהיא מי שאנחנו היא מצב הצבירה שהטבע יצר.
הגוף הוא אמצעי ביולוגי, כלי ביולוגי שנבנה בתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית שלנו.
התודעה בעת התרחשות תופעת המוות משתחררת ועוזבת באופן אינסטינקטיבי את הגוף המת.
התודעה זקוקה לגוף כדי שישמש לה כהשתקפות, כמראה, לשם התיקון, לשם הטרנספורמציה, לשם השינוי והמעבר למודעות עצמית ונצחיות באמצעות תהליך החיים וזה מהות ומטרת חיינו.
כלומר, מטרת החיים היא שהתודעה שהיא מי שאנחנו שאינה מודעת ולכן היא אינה נצחית מהרגע שנולדנו, תהפוך להיות ישות אנרגטית שמודעת ונצחית.
חידה שלישית, מה כול זה קשור לרוחניות?  
שאלת השאלות היא האם האנרגיה הניטראלית הנקייה שמודעת לעצמה ולעצם קיומה ונצחית, יכולה הייתה ליצור את מה שאנחנו מכנים העולם והיקום?
התשובה היא שכן, כי ישות שמודעת ונצחית שאינה יכולה להתנפץ לרסיסים יצרה מציאות שממנה כביכול האנרגיה הניטרלית הנקייה התנפצה ושממנה נוצר הכול.
לכן, הקשר לרוחניות הוא בכך שהמפץ האנרגטי לא היה יכול להתרחש.
כלומר, כול מה שאנחנו עדים לו מתקיים אך ורק בדמיוננו, כנשמות.
חידה רביעית, אז מה באמת כן קורה לנו מבחינה רוחנית?
בעולם האמיתי כולנו נשמות, ישנן נשמות שהן מודעות לעצמן ולעצם קיומן וישנן כאלו שאינן.
הבורא הוא ישות אנרגטית שמודע לעצמו ולעצם קיומו ונצחי.
הבורא, תכנן, יצר, ברא, בתודעתו בדמיונו תכנית לימודים שבה כול נשמה שאינה מודעת לעצמה ולעצם קיומה תעבור תיקון, תעבור טרנספורמציה, תעבור שינוי שבתהליך כביכול אבולוציוני היא תהפוך להיות לנשמה שמודעת לעצמה ולעצם קיומה ונצחית.
תכנית לימודים זו של הבורא מאפשרת לו להפנט כול נשמה שצריכה לעבור תיקון, ולשדר לתודעתה שדר טלפתי שבו היא תצפה בסרט תלת מימד, כהולוגרמה, שבה היא תיוולד, תחייה, ותמות כביכול כבן/ת אנוש בעולם החיים, מה שנקרא גלגול נשמה אחד, שבו היא תעבור תיקון מסוים, כאשר תהליך זה ימשך על פני מספר רב של גלגולים בתהליך האבולוציוני עד לתיקון הסופי והתעוררותה של הנשמה מההפנוט, כאשר היא מודעת לעצמה ולעצם קיומה, ונצחית כמו הבורא.
חידה חמישית, האם קיים אלוהים? התשובה היא שמבחינה אבולוציונית, לא.
האם קיים קשר בין הבורא שהזכרתי לאלוהים? לאלוהים לדתות ולכתות אין כול קשר לבורא ולנושא הרוחני, נושא זה קשור אך ורק לתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית שלנו.
אמונה באלוהים אינה מאפשרת את פתרון החידה וההבנה לעצם קיומו של בורא לכול.
תהליך האמונה באלוהים ואורח החיים הדתי, במהותו הוקם כדי ליצור שלב מתקדם יותר בתהליך למודעות עצמית והתפתחותית לשם ההבנה מהו אותו האני העצמי שלנו ולהתחבר אליו, בתהליך אחר החיפוש לפירוש לזהותנו ולמציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים, מהבחינה האבולוציונית, אבל בעיקר מהבחינה הרוחנית.
מרגע הבריאה ועד לסיומה של הבריאה, הבורא אינו משתתף בתוכנית הלימודים שהוא יצר, ברא, לכן הדיבור, הפניה, והתפילה אינה רלוונטית ואינה אפקטיבית, כי המאמין פונה לעצמו אך הוא אינו מודע לכך.
ללא ההבנה לזהותנו ולמציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים, לא ניתן יהיה להבין את הנושא הרוחני, כלומר לא ניתן יהיה להבין את הנושא הרוחני ולפתור את החידה לעצם קיומו של בורא לכול עוד לפני שאנחנו יודעים מי אנחנו ומהי המציאות שבה אנחנו נמצאים וחיים.
מסקנה: בן האנוש יצר את אלוהים, ואילו הבורא יצר את בן האנוש העולם והיקום.
סיכום: ללא ההבנה לזהותנו האמיתית לא יהיה ניתן לפתור את החידה, האם קיים בורא לכול.
כול ניסיון להבין קודם כול את הנושא הרוחני לפני ההבנה לזהות האמיתית שלנו יתפרש באופן שגוי, כי ההתבוננות היא פנימית.
המסר במאמר: קיים בורא לכול שזו אנרגיה ניטרלית ונקייה, וזה המצב הצבירה שממנו נוצר העולם והיקום, אנרגיה שכביכול התנפצה ושעלינו להגיע אליה מתוך תיקון האישיות המנופצת שלנו.

תיאולוגיה

תיאולוגיה.
תיאולוגיה עוסקת בדיון על אודות האלוהים, לדעתם של המאמינים האלוהים שהם מדברים, פונים, ומתפללים אליו המוזכר בכתובים העתיקים הוא הבורא ולכן הוקמו להן הדתות, אך אלוהים קשור לתהליך ההתפתחותי שלנו בחיפוש אחר זהות, והוא אינו הבורא מהבחינה הרוחנית, והכוונה לבורא שהוא ישות שתכנן יצר וברא את כול הקיים והמתרחש ביקום.
האמונה באלוהים שקשורה לתהליך ההתפתחותי שלנו, אינה מאפשרת בשלב זה את ההבנה לעצם קיומו של בורא, לא ניתן לפתור את החידה לעצם קיומו של הבורא עוד לפני שפתרנו לעצמנו את החידה לזהותנו.
מיהו האלוהים? אלוהים הוא דמות דמיונית בדמיונם של המאמינים שמדברים, פונים, ומתפללים לעצמם אך הם אינם מודעים לכך, מה שממחיש את הקונפליקט, הניגוד התודעתי הקיים במאמין בשלב זה שבו הוא נמצא בתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות שלו, שבמסע לתקן את אישיותו וללמוד להבין איך להתחבר לזהותו האמיתית, כי כולנו נולדנו ללא ההבנה לזהותנו, ולכן אין לנו את היכולת להבין את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים מהבחינה האבולוציונית אבל בעיקר מהבחינה הרוחנית, כתוצאה מכך בשלב זה אין לנו את היכולת לפתרון החידה לעצם קיומו של בורא.
האלוהים הוא גם תוצר של כביכול אירועים על טבעיים, אמונה בניסים שקרו בעבר וגם מתרחשים כביכול כיום, הדבר נעשה שלא מתוך ההבנה שאין ניסים ואין תופעות שהן על טבעיות, אלא שהכול הוא טבעי אך לא מובן לנו.
האלוהים הוא גם תוצר של הסדר הקבוע שכביכול קיים במערכת השמש וביקום שאלוהים סידר, אבל אין סדר קבוע לא במערכת השמש ולא ביקום, כי הכול נע ומשתנה למרות שמסתכלים על היקום וזה נראה כאילו קיים סדר קבוע.
אלוהים הוא גם תוצר של כתובים עתיקים, אנשים בהיסטוריה האנושית שהעלו בכתב את רגשותיהם, מחשבותיהם, ודמיונם כתוצאה מפרוש שגוי לזהותם ולמציאות שבה הם חיו.
האם קיים בורא לכול? את החידה הזו רצוי לפתור, והפתרון צריך להיות ברור והוא קודם כול וראשית לכול צריך להתחיל מהשאלה, מי אנחנו בכלל מעצם קיומנו כבני אנוש?
כלומר, הפתרון לחידה צריך להתחיל בנו עצמנו מתוך תהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות שלנו.
כשהמסקנה הנובעת מכך היא, שבן האנוש שואף מבחינה תודעתית למצב צבירה של היקום.
מצב הצבירה שאליו שואף בן האנוש הוא מודעות עצמית ונצחיות.
אם המצב הצבירה שאליו שואף בן האנוש מבחינה תודעתית הוא מודעות עצמית ונצחיות, אז האנרגיה שבראה הכול הייתה מודעת לעצמה ונצחית, מה שמוביל למסקנה שהמפץ הגדול לא התרחש, כי ישות אנרגטית שמודעת לעצמה ולעצם קיומה ונצחית לא יכולה הייתה להתנפץ כי היא נצחית, מה שמקשר אותנו לנושא הרוחני ולעצם קיומו של בורא.
מיהו הבורא? הבורא הוא  ישות אנרגטית שמודע לעצמו ולעצם קיומו ונצחי.
הבורא כנשמה השכיל לתקן את עצמו בעולם האמיתי שבו הוא נמצא ולהיות מודע לעצמו ולעצם קיומו ונצחי, ובכך הגיע להבנה מהו אותו האני העצמי שלו, זהותו כנשמה בעולם שמחוץ לעולם החיים והמוות מבחינה רוחנית.
הבורא הוא המתכנן היוצר והבורא של בית הספר מה שנקרא עולם החיים והמוות בתהליך שנקרא אבולוציה, והוא אינו משתתף והוא אינו חלק בתהליך האבולוציה מרגע הבריאה ועד סיומה, ולכן לא ניתן לפנות אליו. 
כאן בעולם החיים והמוות מבחינה אבולוציונית זהו בית הספר שלנו שבו אנחנו כול בני האנוש אמורים לעבור תיקון, טרנספורמציה, שינוי אישיות, כשהמטרה בסוף כול התהליך היא להיות בן אנוש שמודע לעצמו ולעצם קיומו, המבין שהוא האחראי הבלעדי לתכנון חייו, שחי ברוגע ובשלווה ונצחי.
כשמבחינה רוחנית, כלומר במקביל לעולם החיים והמוות, הנשמה שלנו תעבור תיקון ושינוי ותהיה מודעת לעצמה ולעצם קיומה ונצחית כמו הבורא.
האינטליגנציה של הבורא כוללת את כול הידע הקיים ביקום שכוללת את תהליך האבולוציה עד סוף כול הדורות.
האינטליגנציה של הבורא מבחינה רוחנית היא הבאת הנשמות לרמת מודעות עצמית ונצחיות.
מסקנה: כדי לפתור את החידה האם קיים בורא לכול? על בן האנוש להיות מודע לעצמו ולעצם קיומו.
כלומר, להיות מודע משמעותו לצאת מתוך האינסטינקט שאיתו הוא נולד וחי ולהתחבר לזהות האמיתית, וכדי לעשות זאת בן האנוש צריך לתקן ולשנות את אישיותו.
לא ניתן להבין את עצם קיומו של הבורא ללא ההבנה לזהותנו האמיתית.
כלומר, לא ניתן להבין אם קיים בורא אם עדיין אנחנו לא יודעים מי אנחנו בכלל.
כאשר נבצע זאת נוכל לפתור לעצמנו את החידה ולהבין שקיים בורא לכול.
ובעיקר להבין שהאלוהים שאליו פונים, מדברים, ומתפללים המאמינים, ושבעקבות כך הוקמו להן כול הדתות והכתות היא דמות דמיונית בתודעתו של המאמין, ושאין לאלוהים כול קשר לרוחניות, אלא לתהליך ההתפתחות וההתחברות שעובר המאמין בעצמו ועם עצמו לקראת התיקון והשינוי האישיותי הסופי למודעות עצמית ונצחיות.
סיכום: אבולוציה היא תוכנית הלימודים של המין האנושי שהבורא תכנן יצר וברא.
הבריאה נועדה לשמש בית ספר לנשמות שצריכות לעבור תיקון ושינוי.
בעולם האמיתי כולנו נשמות.
מטרת התיקון והשינוי מבחינה רוחנית היא, להביא את הנשמה ממצב שהיא אינה מודעת לעצמה ולעצם קיומה, לרמת מודעות עצמית שבה היא תהיה מודעת לעצמה ולעצם קיומה, המודעת לכך שהיא האחראית הבלעדית לתכנון חייה ונצחית, כמו הבורא.
המסר במאמר: אלוהים המוזכר בכתובים העתיקים הוא אינו הבורא מבחינה רוחנית.
אמונה באלוהים היא אינה ההבנה לעצם קיומו של בורא לכול.
אלוהים הוא דמות דמיונית בתודעתו של המאמין, שעדיין נמצא בתהליך למודעות עצמית ושאינו מבין בקיומו של בורא, אבל בעיקר לא מודע לזהותו האמיתית שאליה הוא אמור וצריך להתחבר בהמשך מסע חייו, ולכן אין לו את היכולת לפרש באופן הברור את המציאות האמיתית שבה הוא נמצא וחי, הן מהבחינה האבולוציונית, אבל בעיקר מהבחינה הרוחנית.
לכן, כול העיסוק בתיאולוגיה אינו קשור לנושא הרוחני, אלא קשור לתהליך התפתחותי שלנו להכרות ולמודעות עצמית, תהליך שבו אנחנו מנסים להבין מי אנחנו, ומהי המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים, הן מהבחינה האבולוציונית, אבל בעיקר מהבחינה הרוחנית.

גלגול נשמות

גלגול נשמות.
מה זה גלגול נשמות? מבחינה רוחנית להיוולד בעולם החיים כביכול כבן אנוש ולמות, נחשב לגלגול אחד, מה שנעשה מספר רב של פעמים נחשב לגלגולי הנשמה.
כלומר, הנשמה עוברת מספר רב של גלגולים עד לתיקון הסופי שלה.
מטרת התיקון שנעשה במספר רב של גלגולי הנשמה היא להפוך את הנשמה, מנשמה שאינה מודעת לעצמה ולעצם קיומה לנשמה שמודעת לעצמה ולעצם קיומה, האחראית הבלעדית לעצמה ונצחית.
התיקון, הטרנספורמציה, השינוי והמעבר נעשה במספר רב מאד של גלגולים, כיוון שבכול גלגול נעשה תיקון מזערי יחסית בגלל שאורך החיים שלנו קצר, וגם בגלל הקושי הרב בתהליך השינוי עד למימוש והבאת הנשמה לתיקון הסופי שלה, כשבסוף התיקון הנשמה תתעורר בעולם האמיתי, ותהפוך להיות לנשמה שמודעת לעצמה ולעצם קיומה ונצחית.
התיקונים והשינויים שבן האנוש עובר בחייו עד למותו שנעשים בגלגול אחד, נעשים בהתאם לתוכנית לימודים שתוכננה בעבורו ומראש על ידי הבורא.
תהליך האבולוציה והקוסמי שקשורים זהו בית הספר שברא, שיצר, הבורא בעבור תיקון הנשמות.
מבחינה אבולוציונית תוכנית הלימודים שהיא תוכנית החקירה, הלמידה, וההתפתחות של המין האנושי בנויה, תוכננה, ונוצרה כך שתיקון הנשמה מבחינתה יהיה במיוחד בעבורה.
תוכנית הלימודים האבולוציונית תביא את תיקון הנשמה שאין לה כול שליטה על השינויים שהיא עוברת, שנמצאת במצב של הפנוט וצופה בכול המתרחש, תביא אותה בסוף כול הדורות, בסיום תוכנית הלימודים האבולוציונית קוסמית, ולאחר התעוררותה בעולם האמיתי, להיות מודעת לעצמה ולעצם קיומה ונצחית, ולהיות כמו הבורא ועם הבורא בעולם האמיתי.
רצוי שלא להתייחס לגלגולים קודמים.                                 
רצוי להתייחס ולהתמקד בגלגול הנוכחי שלנו מהסיבה שיש להתמקד בחיים הנוכחיים, בזהות החדשה שקיבלנו.
בכול פעם שאנחנו נולדים מחדש, כלומר עוברים גלגול, אנחנו נכנסים לתוכנית לימודים חדשה שכוללת בתוכה את כול ההבנות והתיקונים שצברנו מהגלגולים הקודמים שלנו, שמקדמת את הנשמה למטרה.
כול ניסיון להתמקד בדמות שהייתה לנו מהגלגול הקודם, יגרום לנו קונפליקט תודעתי, כיוון שאותו בן אנוש בגלגול הנוכחי הוא כבר אינו אותה הדמות מהגלגול הקודם, והוא אינו נמצא במציאות מהגלגול הקודם, כלומר במציאות הקודמת שהייתה לו, לכן חשוב להבין זאת ולהתמקד בגלגול הנוכחי.
מסקנה: להיוולד מחדש, לחיות את החיים ולמות, נחשב לגלגול אחד של הנשמה.
סיכום: מבחינה רוחנית, תוכנית החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית קוסמית, היא תוכנית התיקונים, הטרנספורמציה, השינוי והמעבר של כול נשמה ונשמה למודעות עצמית ונצחיות, שברא, יצר הבורא.
כול נשמה ונשמה מבחינה תודעתית הופנטה על ידי הבורא באמצעות שדר אנרגטי טלפתי, והיא נכנסה למציאות וירטואלית, כסרט שהוא תלת מימד כשהבמאי הוא הבורא, שבו הנשמה היא כביכול דמות בן אנוש שנמצא וחי במציאות שיש בה כביכול חיים ומוות, מה שנחשב כגלגול חיים אחד.
מטרת התוכנית של הבורא היא לגרום לנשמה שלא מודעת לעצמה ולעצם קיומה, להיות מודעת לעצמה ולעצם קיומה, שאחראית הבלעדית לעצמה ונצחית כמו הבורא.
בסוף כול גלגולי הנשמה ולאחר כול התיקונים והשינויים שהנשמה אמורה לעבור, הנשמה תתעורר מההפנוט שבה היא הייתה שרויה בעולם האמיתי עם שאר הנשמות שהיו צריכות לעבור תיקון ולצידו של הבורא שהוא נשמה נצחית.
המסר במאמר:
להיוולד, לחיות את החיים ולמות, במספר רב של פעמים עד לתיקון הסופי של הנשמה נחשב לגלגולי הנשמה.

אלוהים

אלוהים.
מיהו האלוהים? דמות האלוהים קשורה באופן ישיר לתהליך ההתפתחות שלנו ואין לה כול קשר למציאות האמיתית.
לדעתם של המאמינים האלוהים שהם מדברים, פונים, ומתפללים אליו הוא אשר יצר וברא הכול.
כשמזכירים את אלוהים הכוונה לישות ממימד אחר שאחראית על כול הקיים והמתרחש ביקום.
האמונה באלוהים אינה נעשית מתוך הבנה, כי אמונה היא אינה הבנה, ולכן לא ניתן רק מתוך האמונה בלבד לפתור את החידה לעצם קיומו.
המסקנה מתוך ניסיון החיים והידע שצברתי בתהליך למודעות עצמית שלי עם עצמי היא, שאלוהים הוא דמות דמיונית בדמיונו של המאמין שמדבר, פונה ומתפלל לעצמו, אך הוא אינו מודע לכך, מה שממחיש את הקונפליקט, הניגוד התודעתי, המתרחש בדמיונו של המאמין בשלב זה שהוא נמצא בו בתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות במסע שלו בחיפוש אחר ההתחברות לזהותו ולמציאות האמיתית ומשמעות לחייו.
איך רצוי שיהיה? רצוי לחקור וללמוד איך לפרש נכון מי אנחנו ולהתחבר לזהותנו האמיתית, כי בשלב זה בתהליך ההתפתחות שלנו אנחנו עדיין איננו יודעים לפרש לעצמנו באופן הברור מהי זהותנו, ולכן אין לנו גם את היכולת לפרש ולהבין את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים, הן מהבחינה האבולוציונית, קוסמית ורוחנית.
למה יצר בן האנוש את האלוהים? כי האלוהים מבחינתו הוא תוצר של אירועים על טבעיים, אמונה בניסים שקרו, הצורך בהשגחה, כשהדבר נעשה שלא מתוך ההבנה שאין תופעות על טבעיות ואין ניסים, אלא שהכול הוא תהליך טבעי, אך לא הכול מובן בשלב זה.
האלוהים הוא גם תוצר של הסדר הקבוע שכביכול קיים במערכת השמש וביקום כולו, אבל אין סדר קבוע לא במערכת השמש ולא ביקום, כי הכול משתנה למרות כשמסתכלים על היקום וזה נראה ככה.
אלוהים הוא גם תוצר דמיוני של כתובים עתיקים שאנשים בהיסטוריה האנושית העלו והביעו בכתב את דעותיהם, את רגשותיהם, מחשבותיהם, ודמיונם מתוך האירועים שקרו, תוצאה של פרוש שגוי למחשבות בניסיון לתת הסבר לאותה תקופה.
אלוהים והדתות הם גם תוצר שהומצאו כיוון שהמאמינים צריכים וזקוקים לריגושים לשם טקס הפולחן הרגשי, כי המאמין חרד וזקוק לחיזוק ולחמלה.
אלוהים הוא גם דמות דמיונית בתודעתו של המאמין שמאפשרת לו להתפלל ולפנות אליו, כי אישיותו של המאמין התנפצה לה למגוון רחב של דמויות, וזאת כתוצאה מהרגשות הפנימיים שהם הרגשות החיוביים והרגשות השליליים, התפילה לאלוהים מאפשרת סנכרון של כל הדמויות הדמיוניות שבתודעתו של המאמין והכוונתם ופניתם לדמות אחת, לאותה הדמות הדמיונית האלוהית, שהמאמין פונה ומתפלל אליה במסע להתחבר לאני העצמי שלו.
אלוהים הוא גם דמות שהמאמין פונה ומתפלל אליו, כי הוא אינו יודע מה מצפה לו לאחר המוות.
אלוהים הוא גם דמות שהמאמין פונה ומתפלל אליו, כי במחשבתו עליו לבטל את עצמו עוד בחייו למען האלוהים, כדי להתחבר אליו לאחר המוות, לכן הוא עובד אותו בחייו, במטרה שלאחר מותו יהיו לו נקודות זכות, ועוד. 
שלב מתקדם יותר בהתפתחות האנושית יהיה, כאשר בן האנוש יתקן את אישיותו ויתחיל לדבר לעצמו, מה שיאפשר לו לנטרל את הקונפליקט ולהתחבר לעצמו, לזהותו ולמציאות האמיתית, מה שיאפשר לו בריאות ואריכות חיים, כשהשאיפה היא מימוש מהות ומטרת החיים שהיא לשם המודעות העצמית וביטול הזקנה ונצחיות, ואז דמות האלוהים הדמיונית תעלם לה.
למה? כיוון שבשלב זה של בתהליך ההתפתחות רמת המודעות מאפשרת להתייחס לעצמנו ולמציאות באופן הרגשי, האמוציונלי, ולכן הפרוש וההתייחסות העצמית של המאמין היא אינה עניינית, אלא נעשית מתוך הזיה רגשית, ולכן היא אינה מתאימה לזהות ואינה מותאמת למהות ומטרת החיים, ולכן השפיות אינה מתאפשרת.
איך רצוי שיהיה? שלב מתקדם יותר בתהליך ההתפתחות שלנו למודעות עצמית יהיה, כאשר נתקן את אישיותנו, תיקון שיאפשר לנו להיות רגועים ולא רגישים, רציונאליים ולא אמוציונאליים, ושההתייחסות לעצמנו תהיה עניינית, מה שיאפשר לנו להתאים את אורח החיים שלנו למהות ומטרת החיים האמיתיים.
מסקנה: האמונה אינה מאפשרת את ההבנה.
דמות האלוהים קשורה באופן ישיר לתהליך ההתפתחות, ואין לה כול קשר למציאות האמיתית.
סיכום: ברמת המודעות הנוכחית של המאמין כיום, אישיותו בנויה לכך שהוא רגיש ואמוציונלי, שאינו מתייחס באופן הענייני לעצמו, ולכן ההתייחסות שלו למהות ומטרת החיים אינה תואמת את המציאות האמיתית.
השפיות יכולה להתאפשר למאמין רק כאשר הוא יתקן את אישיותו וילמד ויכוון את גופו לרוגע הפנימי שלא כולל בתוכו את הרגשות החיוביים והשליליים, כשהרוגע הפנימי מאפשר את הרציונאליות וההתייחסות העניינית לעצמנו ולמציאות.
המסר במאמר: אלוהים הוא דמות דמיונית בתודעתו של המאמין שנמצא במסע פנימי כדי להבין מיהו, כי הוא אינו מודע לזהותו האמיתית שאליה הוא אמור להתחבר, ולכן אין לו את היכולת לפרש לעצמו באופן הברור את המציאות האמיתית שבה הוא נמצא וחי, הן מהבחינה האבולוציונית, קוסמית, אבל בעיקר מהבחינה הרוחנית.
המאמין יצר את האלוהים ולא אלוהים יצר את המאמין.