קדוש.
מיהו הקדוש? כשניגשתי לבדוק מה הפרוש למילה קדוש באינטרנט וגם במילון, קיבלתי מגוון רחב של פרושים לתיאוריות פילוסופיות מיסטיות ודתיות כמו, נעלה ונשגב, כליל השלמות והטוהר בייחוד כתואר לאלוהים, צדיק דגול ונעלה במוסריותו הדבק בדרכי השם, שהקדושה שורה בו שאינו חולין, מי שמסר עצמו לקידוש השם, קדוש ניתן למי שמת, בגלל שבחייו הוא חוטא ואילו לאחר מותו הוא לא יכול לחטוא, כמו כן אלוהים הוא קדוש, בתי תפילה זהו מקום קדוש, בית קברות זהו מקום קדוש, קברים זה מקום קדוש, אנשים קדושים, ספרים קדושים, בתים קדושים, מוצרי קדושה, חפצים קדושים, מים קדושים, אווירת קדושה ועוד, כלומר כמעט כול מה שאפשר לשייך למיסטיקה ולדת הוא קדוש.
אפשר להכתיר מישהו כקדוש וליצור קדושה, ואפשר לייחס את הרגשת הקדושה כלפי כול מיני גורמים שהם חיצוניים או דמיוניים.
התייחסות זו נובעת מהזיה רגשית, לכן את הקדושה ניתן לייחס אך ורק להרגשה הפנימית, אישית.
כלומר, במציאות האמיתית אין דבר כזה קדוש, קדושה.
בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית של המין האנושי, ברמת המודעות העצמית עדיין המין האנושי עוד לא הגיע לתובנה לזהותו האמיתית, ולכן היכולת שלו לפרש את המציאות האמיתית שבה הוא נמצא וחי נעשה באופן שגוי, הן מהבחינה אבולוציונית, הן מהבחינה הקוסמית, והן מהבחינה הרוחנית.
כלומר, ברמת המודעות העצמית שלנו בשלב זה של התפתחותנו עדיין לא כיוונו את גופנו ואורח חיינו כדי להתאים את עצמו לזהותנו ולמציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים, לכן אנחנו חיים באשליה.
כיוון שכך, וכיוון שבשלב זה המין האנושי חי את חייו כשהוא מייצר ומפעיל את גופו ומתנהג באמצעות הרגשות הפנימיים, שכוללים את הרגשות החיוביים והשליליים, נוצרה לה מציאות שבה אנחנו לא רוצים להרגיש את הרגשות השליליים אלא אך ורק את החיוביים, ולכן אנחנו מחפשים לעצמנו באופן אינסטינקטיבי תמיד להרגיש את הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגיש איתם טוב, ועם הנדנדה הרגשית הזו אנחנו חיים ויוצרים לעצמנו מציאויות שהן אשליה.
מה כול זה קשור לקדוש? הקשר לקדוש קשור לצורך והנזקקות הרגשית להרגיש טוב עם עצמו, כדי שלא להרגיש רע עם עצמו.
לכן, יצרנו לעצמנו את טקסי הפולחן הרגשי, שמטרתם להשתחרר מהרגשות השליליים שגורמים לנו להרגיש איתם רע, ובכך לעבור ולהרגיש את הרגשות החיוביים שגורמים להרגיש איתם טוב, ונושא הקדושה שמיוחס לכול מיני גורמים שהם כביכול חיצוניים ו/או מיסטיים ו/או דמיוניים מאפשרים את המעבר הרגשי להרגשה הפנימית הטובה.
מציאות זו היא אשליה שנובעת מהרגשות, ולכן אין לכך כול קשר למציאות האמיתית ובעיקר לרוחניות.
אם כך מהי זהותנו האמיתית? זהותנו האמיתית היא כאשר אנחנו רגועים, רציונליים ועניינים, כלומר ללא ייצור והפעלת הגוף באמצעות הרגשות החיוביים והשליליים.
בניגוד לאישיות שלנו כיום שהיא אישיות רגישה, אמוציונלית ולא עניינית.
איך כול זה קשור לרוחניות? כול נושא הקדושה אינו קשור לרוחניות, אלא לדתות שקשורות לתהליך ההתפתחות שלנו.
יש הבדל משמעותי בין הנושא הדתי לנושא הרוחני, אמונה באלוהים היא אינה ההבנה לעצם קיומו של בורא לכול.
לדתות הנושא של הקדושה משמעותי מאד, אך הוא קשור לתהליך ההתפתחותי שלנו, ולכן נושא הקדושה אינו קשור כלל לנושא הרוחני.
מסקנה: כול נושא הקדושה קשור באופן ישיר לתהליך ההתפתחות שלנו.
סיכום: כיוון שהאישיות שלנו היא רגישה, אמוציונלית, והיא אישיות שחיה בנדנדה רגשית, זיגזג רגשי, שנע בין הרגשות החיוביים לשליליים ולהפך, זקוק בן האנוש להאמין במישהו או במשהו, וכך הומצאו להם טקסי הפולחן הרגשי, שכוללים בתוכם את נושא הקדושה, כשבעצם מטרת הקדושה היא לגרום לאיש שזקוק לאמונה להרגיש טוב עם עצמו, וזאת כדי שהוא לא ישקע לתוך אותם הרגשות השליליים.
המסר במאמר: הקדושה נועדה אך ורק לשם ההרגשה הטובה, ואין לקדושה כול קשר לנושא הרוחני.
מיהו הקדוש? כשניגשתי לבדוק מה הפרוש למילה קדוש באינטרנט וגם במילון, קיבלתי מגוון רחב של פרושים לתיאוריות פילוסופיות מיסטיות ודתיות כמו, נעלה ונשגב, כליל השלמות והטוהר בייחוד כתואר לאלוהים, צדיק דגול ונעלה במוסריותו הדבק בדרכי השם, שהקדושה שורה בו שאינו חולין, מי שמסר עצמו לקידוש השם, קדוש ניתן למי שמת, בגלל שבחייו הוא חוטא ואילו לאחר מותו הוא לא יכול לחטוא, כמו כן אלוהים הוא קדוש, בתי תפילה זהו מקום קדוש, בית קברות זהו מקום קדוש, קברים זה מקום קדוש, אנשים קדושים, ספרים קדושים, בתים קדושים, מוצרי קדושה, חפצים קדושים, מים קדושים, אווירת קדושה ועוד, כלומר כמעט כול מה שאפשר לשייך למיסטיקה ולדת הוא קדוש.
אפשר להכתיר מישהו כקדוש וליצור קדושה, ואפשר לייחס את הרגשת הקדושה כלפי כול מיני גורמים שהם חיצוניים או דמיוניים.
התייחסות זו נובעת מהזיה רגשית, לכן את הקדושה ניתן לייחס אך ורק להרגשה הפנימית, אישית.
כלומר, במציאות האמיתית אין דבר כזה קדוש, קדושה.
בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית של המין האנושי, ברמת המודעות העצמית עדיין המין האנושי עוד לא הגיע לתובנה לזהותו האמיתית, ולכן היכולת שלו לפרש את המציאות האמיתית שבה הוא נמצא וחי נעשה באופן שגוי, הן מהבחינה אבולוציונית, הן מהבחינה הקוסמית, והן מהבחינה הרוחנית.
כלומר, ברמת המודעות העצמית שלנו בשלב זה של התפתחותנו עדיין לא כיוונו את גופנו ואורח חיינו כדי להתאים את עצמו לזהותנו ולמציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים, לכן אנחנו חיים באשליה.
כיוון שכך, וכיוון שבשלב זה המין האנושי חי את חייו כשהוא מייצר ומפעיל את גופו ומתנהג באמצעות הרגשות הפנימיים, שכוללים את הרגשות החיוביים והשליליים, נוצרה לה מציאות שבה אנחנו לא רוצים להרגיש את הרגשות השליליים אלא אך ורק את החיוביים, ולכן אנחנו מחפשים לעצמנו באופן אינסטינקטיבי תמיד להרגיש את הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגיש איתם טוב, ועם הנדנדה הרגשית הזו אנחנו חיים ויוצרים לעצמנו מציאויות שהן אשליה.
מה כול זה קשור לקדוש? הקשר לקדוש קשור לצורך והנזקקות הרגשית להרגיש טוב עם עצמו, כדי שלא להרגיש רע עם עצמו.
לכן, יצרנו לעצמנו את טקסי הפולחן הרגשי, שמטרתם להשתחרר מהרגשות השליליים שגורמים לנו להרגיש איתם רע, ובכך לעבור ולהרגיש את הרגשות החיוביים שגורמים להרגיש איתם טוב, ונושא הקדושה שמיוחס לכול מיני גורמים שהם כביכול חיצוניים ו/או מיסטיים ו/או דמיוניים מאפשרים את המעבר הרגשי להרגשה הפנימית הטובה.
מציאות זו היא אשליה שנובעת מהרגשות, ולכן אין לכך כול קשר למציאות האמיתית ובעיקר לרוחניות.
אם כך מהי זהותנו האמיתית? זהותנו האמיתית היא כאשר אנחנו רגועים, רציונליים ועניינים, כלומר ללא ייצור והפעלת הגוף באמצעות הרגשות החיוביים והשליליים.
בניגוד לאישיות שלנו כיום שהיא אישיות רגישה, אמוציונלית ולא עניינית.
איך כול זה קשור לרוחניות? כול נושא הקדושה אינו קשור לרוחניות, אלא לדתות שקשורות לתהליך ההתפתחות שלנו.
יש הבדל משמעותי בין הנושא הדתי לנושא הרוחני, אמונה באלוהים היא אינה ההבנה לעצם קיומו של בורא לכול.
לדתות הנושא של הקדושה משמעותי מאד, אך הוא קשור לתהליך ההתפתחותי שלנו, ולכן נושא הקדושה אינו קשור כלל לנושא הרוחני.
מסקנה: כול נושא הקדושה קשור באופן ישיר לתהליך ההתפתחות שלנו.
סיכום: כיוון שהאישיות שלנו היא רגישה, אמוציונלית, והיא אישיות שחיה בנדנדה רגשית, זיגזג רגשי, שנע בין הרגשות החיוביים לשליליים ולהפך, זקוק בן האנוש להאמין במישהו או במשהו, וכך הומצאו להם טקסי הפולחן הרגשי, שכוללים בתוכם את נושא הקדושה, כשבעצם מטרת הקדושה היא לגרום לאיש שזקוק לאמונה להרגיש טוב עם עצמו, וזאת כדי שהוא לא ישקע לתוך אותם הרגשות השליליים.
המסר במאמר: הקדושה נועדה אך ורק לשם ההרגשה הטובה, ואין לקדושה כול קשר לנושא הרוחני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה